מגזין הטכניון | חורף 2015

11 / 48

נראה לי שאני מדוכא," אמרתי בקול
נכאים.
"זה מעניין." הפסיכולוג נשען לאחור בכסאו.
"מה גורם לך לחשוב ככה?"
"לפעמים אני עצוב, ולעתים קרובות קשה
לי לקום מוקדם בבוקר ולצאת מהמיטה.
אני פשוט רוצה להמשיך להתחבא מתחת
לשמיכה ולשכוח מהכל. נהייתי דחיין סדרתי.
ואין לי תיאבון - אני מרגיש שלא טוב לי."
"אני מבין שאתה סובל כבר הרבה זמן,"
שאל-קבע הפסיכולוג. הנהנתי, והוא שאל:
"ניסית טיפול תרופתי?"
"חשבתי על זה." אמרתי. "אבל אז הבנתי
שיש בעיה - כי אם אני בכלל לא בדיכאון?"
"אבל אמרת בעצמך שאתה בדיכאון!" -
הפסיכולוג רכן קדימה, בוחן בעניין את
החידה המסקרנת היושבת לנגד עיניו.
"נכון... אבל אם אני טועה? הרי כל אחד
סובל מדי פעם מהתסמינים שתיארתי, אז
איך אני יכול לדעת בוודאות שאני בדיכאון?
הרי אפילו האיבחון שלך יתבסס בעיקר
על הדיווחים העצמיים שלי, ואנחנו יודעים
שחולים - במיוחד במחלות נפש - לוקים
תמיד בהטיה לגבי מצבם. ואם בסופו של
דבר אקח תרופות סתם?"
עיניו נפקחו בסקרנות מורבידית. "המחשבה
הזו מדכאת אותך?"
"כן," הודיתי.
הוא הרים את ידו בתנועה מרגיעה. "יכול
להיות שיש לי פתרון בשבילך," אמר. "מה
היית אומר אם הייתי מציע לך לערוך בדיקת
דם פשוטה? בדיקה שתגלה לנו אם אתה
דכאוני באמת - או רק מדוכא מהמחשבה
שאתה דכאוני?"
"סליחה? מה הקשר בין דם לדיכאון?"
"בספטמבר האחרון התפרסם מחקר חדש,
שמראה שבדיקת דם עשויה לקבוע אם אתה
בדיכאון חמור או בסיכון לדיכאון, ואפילו
, מתוך היצירה ״אי שם בחוץ״ במסגרת תערוכת ״מסעות״, אגף הנוער והחינוך לאמנות ע״ש רות, מוזיאון ישראל, ירושלים 4102איור: עפרה עמית
האם בדיקת דם פשוטה עשויה
להוביל לגילוי מוקדם של
נטייה לדיכאון? על פי מאמר
שהתפרסם לאחרונה בכתב העת
,Translational Psychiatry
התשובה חיובית
ב ֶ צֶעָהי ֵ תא
המאמר המקורי:
"
לנבא באיזו מידה יועיל לך ייעוץ פסיכולוגי."
"זה לא נשמע הגיוני. מה הם בודקים שם -
כולסטרול? סוכר?"
RNA"לא. הם בודקים את מולקולות ה-
שמשתחררות מתוך תאי הגוף לזרם הדם.
המולקולות האלה משקפות את מה שמתרחש
נים מופעלים ֶבתוך התאים, ומגלות לנו אילו ג
בתוכם בכל רגע נתון. מכיוון שהתאים
מפעילים גנים שונים בכל רגע נתון, מולקולות
בדם עשויות לספר לנו מה בדיוק RNAה-
קורה שם בתוך התאים. מתברר שקיימות
ספציפיות, שרמתן RNAתשע מולקולות
בדמם של אנשים הסובלים מדיכאון חמור
שונה מרמתן בקבוצת הביקורת - כלומר
בקרב אנשים שאינם סובלים כלל מדיכאון."
"מרשים מאוד," אמרתי.
"וזה עוד לא הכל. לאחר שמונה-עשר
שבועות של ייעוץ פסיכולוגי הראו החוקרים
שאפשר להבדיל בין המטופלים שהחלימו
מהדיכאון לבין אלו שלא החלימו. הקביעה
הזאת הסתמכה על בדיקת דם נוספת,
שבה גילו שרמתן של שש ממולקולות
המקוריות השתנתה אצל המטופלים RNAה-
שהחלימו. רמתן של שלוש מולקולות אחרות
נותרה גבוהה גם אצל המטופלים שהחלימו
מהדיכאון. החוקרים מקווים שבדיקת דם
שתתייחס לשלוש המולקולות הללו תאפשר
גילוי מוקדם של נטייה מוּלדת לדיכאון, וסיוע
מוקדם לאנשים הסובלים ממנה."
"זה נשמע מבטיח," ציינתי.
"כן, הם באמת מבטיחים הרבה - אולי יותר
מדי, בהתבסס על מחקר שנערך על 23
חולי דיכאון בלבד. אז ברור שצריך לשחזר
את התוצאות במחקרים רחבים יותר, אבל
זו התחלה מבשרת טובות. התגלית הזאת
עשויה להזניק את רפואת הנפש מהמקום בו
היא נתקעה לפני מאה שנה: אבחנה רפואית
המסתמכת על דיווחי החולה."
"אני מקווה מאוד שפריצת הדרך הזו תאומת
בזמן הקרוב," אמרתי. "אולי נוכל להשתמש
בבדיקה הזו אפילו עלי, כדי לדעת סוף-סוף
אם אני מדוכא או לא."
"ואם תגלה שאתה מדוכא, זה ישמח אותך?"
מצחי התקמט בהרהור, ואז חייכתי. "בטח,"
אמרתי. "זה יהיה ממש נחמד."
ש ו ח ר מ ד ע
ר ו ע י צ ז נ ה
ש ל
ה ט ו ר
11
צילום: אסנת הדר