17 / 48
17
יוסף קנול, ניצול אושוויץ, הוא האיש שפיתח את הסלג'ילין
), שעליו מבוסס הרסג'ילין ("אזילקט"). הוא נולד
Selegiline
(
בעיירה בצפון הונגריה אך גדל בעיר הבירה בודפשט. מאז
ילדותו חלם להיות רופא - "לא יודע למה, דווקא לא היו רופאים
במשפחה שלנו", אמר באחד הראיונות עמו. הוא למד בתיכון
(גימנזיום) יהודי, וסיים את לימודיו בהצטיינות ב-3491, אך בשל
היותו יהודי לא התקבל לבית הספר לרפואה. הוא גויס לצבא אך
ערק, ונשלח עם אביו ואמו לאושוויץ. הוריו נשלחו לתאי הגזים,
והוא החזיק מעמד בחיים הודות למאתיים השירים שלימדה
אותה אמו (הוא דיקלם אותם עד שנרדם) והודות לשליטתו
בשפה הגרמנית (שאותה למד מהוריו). לקראת תום המלחמה
נשלח לבוכנוואלד, ומשם הועבר ב"רכבת המוות" לדכאו. ביום
הגעתו לדכאו שוחרר המחנה בידי האמריקאים, וקנול חזר לעירו
באוניברסיטת בודפשט (1591)
MD
בודפשט, השלים תואר
ומונה לפרופסור וראש המחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטת
סמלווייס בבודפשט.
על רקע נסיונו המר באושוויץ ביקש קנול לחקור את היווצרותם
של דחפים לא-מולדים ביונקים, ואת המחקר ערך בחולדות.
"הייתי מזועזע מן העובדה שמיליוני גרמנים פשוטים, שחיו חיים
שלווים ומתונים, הפכו תוך שנים ספורות (מ-3391 ואילך)
לנאצים 'מורעלים' ולרוצחים בדם קר," אמר באחד הראיונות
עמו. "זה משהו שעדיין לא הוסבר דיו מבחינה מדעית."
קנול, כאמור, גילה את השפעתו החיובית של הסלג'ילין, ודיבר
על כך באחת מהרצאותיו שבה נכח פרופסור מוסא יודעים,
לימים שותפו של ג'ון פינברג בטכניון. על בסיס מחקרו של
קנול פיתחו יודעים ופינברג את הרסג'ילין, היעיל הרבה יותר
מקודמו ובניגוד לו אינו מתפרק לחומרים מסוכנים כגון אמפטמין
ומת'-אמפטמין.
אבי הסלג'ילין
יוסף קנול,
רסג'ילין היתה להראות שלמולקולה
"שלנו" אין תופעות לוואי פרמקולוגיות כמו
אלו של מת'אמפטמין.
בנוסף לכך ביצענו סדרה ארוכה של
בדיקות פרמקולוגיות וטוקסיקולוגיות בחיות
מעבדה כדי לוודא שלתרופה החדשה
אין השפעות במערכות אחרות בגוף, או
השפעות רעילות אחרות.
הניסויים בבעלי חיים נתונים כיום
למתקפה אינטנסיבית.
נכון, וההסלמה הזאת היא תהליך מדאיג
מאוד. ארגונים שונים פועלים בתקיפות,
ולעתים באלימות, נגד כל מי שקשור
בניסויים החיוניים האלה.
איומים על מדענים, מעשי ונדליזם
במעבדות, סגירת חוות מזור, הפסקת
הטסתם של קופים באל על - כל אלה
הם ארועים מדאיגים מאוד. זו הסיבה
שהסכמתי לעמוד בראש הפורום הבין-
,)
IUF
אוניברסיטאי למחקר ביו-רפואי (
שמטרתו לשנות את הטקטיקה מול אותן
עמותות עשירות ותוקפניות.
ומהי הטקטיקה החדשה?
המשימה שלנו היא לעבור ממגננה ותגובה
לפעולה יזומה ונחושה, מתוך הבנה שאין
לנו ברירה. עלינו לחנך את הציבור בתחום
.
IUF
הזה, וזה אחד מאפיקי הפעולה של
חשוב שכל מטופל שנכנס לבית חולים
יידע שהטיפולים שהוא עומד לקבל לא
היו אפשריים ללא ניסויים פרה-קליניים.
לשמחתי, האתר הבריטי החשוב
, הפועל
understandinganimalresearch
בנושא הזה, התיר לנו לתרגם טקסטים
מתוכו לטובת הציבור, ובקרוב נעמיד אתר
משלנו בעברית, בסגנון האתר הבריטי.
למה לא לקפוץ ישר לניסויים קליניים?
אילו דילגנו על השלב הפרה-קליני
היינו מסכנים בני אדם לשווא. פיתוח
של תרופה מתחיל ברמה התאית, או
הרקמתית, בזיהוי פעילות על מולקולת
מטרה, הקשורה לתהליך המחלה. אם
הממצאים בשלב הזה חיוביים - כלומר
התרופה משפיעה בכיוון הרצוי - עלינו
לבדוק איך זה עובד בגוף החי השלם.
במקרים רבים התרופה לא צולחת
את המעבר הזה - למשל מפני שהיא
מתפרקת מהר מדי באנזימים של הכבד,
או שהיא רעילה, או שאינה עוברת את
מחסום הדם-מוח, המגן על המוח מפני
מולקולות זרות לגוף."
האם הדמיות-מחשב אינן יכולות
להחליף את השלב הזה?
בתקופה שבה עבדנו על הרסג'ילין - שנות
השמונים - המחשבים עוד היו ממש
פרימיטיביים, אבל אפילו עם המחשבים
של ימינו, הוויתור על השלב הפרה-קליני
הוא אשליה מסוכנת. הגוף הוא מכונה
מורכבת כל כך, שקפיצה מהדמיה
במחשב לניסויים בבני-אדם היא דבר
מסוכן מאוד, מסכן חיים.
מתנגדי הניסויים טוענים שהניסויים
הפרה-קליניים ממילא "מפספסים"
כשלים רבים כגון רעילות.
נכון, והדוגמה החוזרת ונשנית שהעמותות
האלה מעלות היא ה"תלידומיד" - אותה
למעלה: נוירונים מקליפת המוח ששהו
במעבדה במשך שבעה ימים, אחרי שנוסף
.)
etoposide
יב הרעיל אטופוסיד (
ִ
כ
ְ
ר
ָ
להם ה
למטה: תרבית בנוכחות שדה מגנטי סטטי
(05 גאוס). האור הפלורוסנטי הלבן מראה
בנוירונים העוברים תהליך של מוות תאי.
DNA
הצילומים: מתוך עבודת הדוקטורט של מוריה
בן-יקיר בלומקין (4102)