ההיא. שירים של קרבה לאדמה, שירי שיבולים
ורועים, יוגבים וכורמים. נופי מולדת. "אותם
שירים נקראו מאוחר יותר, ובלגלוג מסוים,
'שירי הו-הו'", אומרת ד"ר אלירם, "בעשור
הראשון של המדינה כל אירוע, ולו הקטן
ביותר, זכה בשיר. למשל 'הי דרומה לאילת',
'במסילה לבאר שבע', 'סובי ממטרה'".
שירי שיבולים ורועים,
יוגבים וכורמים, נופי
מולדת, אותם שירים
נקראו מאוחר יותר,
ובלגלוג מסוים "שירי
הו הו"
19
והקדחת, "אבל העובדות הללו אף פעם לא
מנעו מהכותבים לשוב אל היפה והרומנטי".
התופעה הזו מאפיינת גם את העליות
הבאות. אופיין של שנות ה-02 וה-03 של
המאה העשרים משתקף בבירור במילות
השיר "אנחנו" של אברהם לוינסון ומשה ביק,
הפותח במילים "נבנה ארצנו, ארץ מולדת".
ה"אנחנו" ותחושת ה"ביחד", המוראל הגבוה
ותחושת הנחישות, ליוו את כותבי השירים
עד סוף שנות ה-06 של המאה הקודמת,
עת החברה הישראלית הופכת מחברה
אידיאליסטית, סוציאליסטית וסולידארית,
לחברה אינדיבידואליסטית קפיטליסטית.
"אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר
ובעמל", כותב אלתרמן ב"שיר למולדת"
("בהרים כבר השמש מלהטת") במחצית
שנות ה-03, ומילותיו מסגירות בקלילות את
המשתמע ממנו. מולו, במרחק של כשמונה
עשורים, כותב אביב גפן את המציאות של
שנות האלפיים: "עורי עור מולדת אהובה, כי
אנחנו עייפים מאוד, זקוקים למנוחה...תני לי
ת'כוח לאהוב אותך...".
הצבר מתבגר
דמותו של "שרוליק", הצבר האולטימטיבי,
שיצר הקריקטוריסט דוֹש (קריאל גרדוש)
בראשית שנות ה-05 של המאה שעברה,
נולדה במקביל לשירי התקופה, והיא מלווה
אותם יד ביד. "שרוליק" הוא העברי החדש,
יפה הבלורית והתואר, האידיאליסט שמוכן
להקריב את עצמו למען המולדת. כאלה גם
ת
ּ
רבים מהשירים שנכתבו באותה רוח העבריו
ד"ר אלירם: "בעשור הראשון של המדינה, כל אירוע ולו הקטן, זכה בשיר"
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
