15
לגידול ירקות למאכל. אחרי שנתיים-שלוש
הצטרפו גם נשות הקהילה ואחר כך הפעילות
בחווה התרחבה וכללה גם עבודת יצירה,
בהדרכת מורה לאמנות". הפרויקט נתמך על
ידי הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות ע”ש פרופ’
מרסלה ברנר ז”ל ומלווה אותו המחלקה
לעבודה סוציאלית קהילתית של עיריית פתח
תקווה.
ד”ר קדיש מספר כי הקשר ההדוק שנוצר
עם בני הקהילה האתיופית בחווה תורם לא
רק לעולים אלא גם ליתר התושבים, מבוגרים
וילדים: “יש הרבה מה ללמוד מהחריצות
ומעבודת הצוות הטובה של בני העדה
האתיופית. במערכת החינוך כיום מדגישים
פחות את ערכי העמלנות, העבודה הפיזית
ושיתוף הפעולה, ואילו כאן ילדינו נפגשים
מקרוב עם חברי הקבוצה, אנשים חרוצים
ונעימים, ומתרשמים באופן בלתי אמצעי
מדרכי העבודה שלהם”.
פרויקט נוסף שמתקיים בימים אלה בחווה
בשיתוף הקהילה האתיופית הוא בניית בית
מבוץ ועץ - שחזור בגודל אמיתי של הבנייה
הכפרית המסורתית באתיופיה, עם ערוגות
אותנטיות ומכלאת חיות מבויתות לצד הבית.
בפרויקט זה מצליח ד”ר קדיש לעשות את מה
שכמעט כבר בלתי אפשרי כיום: “ילדי פתח
תקווה עומדים כאן ברגליים יחפות ומכנסיים
מקופלים ודורכים בהתרגשות בוץ וקש ביחד
לטיט, שירכיב את בית הבוץ המתהווה”.
דגן גדל בגן
יוצאי אתיופיה הביאו עימם שיטות עבודה
אחרות וגידולים שאינם מוכרים כאן, כגון
- עלים ירוקים הדומים
)Gomen(
ה”גומן”
שהוכרז
)Teff(
לעלי סלק, ודגן בשם “טף”
בשנת 6991 על ידי ארגון הבריאות האמריקני
כ”מזון על”. דגן הטף נדיר יחסית בעולם, שכן
מאז שנת 6002 אוסרת הממשלה האתיופית
לייצא אותו, כדי למנוע את דלדולו ולשמור
על תזונת תושביה. בעקבות כך מתנהל סחר
בלתי חוקי בטף ומחירו מאמיר.
ד”ר קדיש מספר: “הטף מבוקש מאוד
בעולם בשל ערכיו התזונתיים הגבוהים. הוא
מכיל את כל שמונה חומצות האמינו החיוניות
לגוף האדם, עשיר בברזל, מגנזיום, סידן,
חלבון וויטמינים, קל לעיכול ונטול גלוטן.
בתנאי האקלים בישראל מתקשים לגדל אותו,
אבל בחווה בפתח תקווה כבר נרשמה פריצת
דרך ונציגים של משרד החקלאות אף הגיעו
לכאן כדי ללמוד מאתנו איך עושים את זה”.
מדי יום חמישי סועדים חברי צוות החווה
יחד עם בני הקהילה. כל אחד מביא מאכל
אהוב ופותחים שולחן שמשולבים בו בישול
תימני, עיראקי, אתיופי, ועוד תפוצות. “שולחן
מרתק”, מחייך ד”ר קדיש.
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
