23
אנחנו רוצים להשתיק את הגנים בסגנון
רפואה מותאמת אישית, כלומר רק את
המוטנט, אך לא את הגן הנורמלי”.
ההתקדמות ניכרת, אומרת פרופ’ מיכאלי,
וכבר כיום “יש כמה סוגי סרטן שאפשר
להגדירם כמחלה כרונית ולא כמחלה סופנית.
התמותה מסרטן השד ירדה, בזכות טיפולים
טובים יותר. גם לסרטן המלנומה יש טיפולים
חדשניים המחזיקים אנשים בחיים. יש פריצות
דרך, אבל פריצת הדרך הגדולה תהיה השילוב
בין כמה אופני טיפול, וזה נכון גם לגבי
מחלות זיהומיות כמו האיידס. תוך שנה, קרוב
לוודאי, נדע עד כמה הפיתוח מבטיח ואם אכן
הגישה החדשה תוכל להתאים לחיסול סרטן
בצורה סלקטיבית”.
פרופ' מיכאלי, מהמדענים המובילים
בישראל, הקדישה את הקריירה האקדמית
שלה לתחום המיקרוביולוגיה ועבודותיה
מתמקדות בעיקר בחקר תהליכים מטאבוליים
בחיידקים ובתחום הפרזיטולוגיה המולקולרית,
RNA
תוך הדגשת חשיבות מולקולת ה-
כגורם בקרה מרכזי בתאים. במשך שנים
חקרה מחלות זיהומיות וטפיליות והתמחתה
במחלת לישמניה - "שושנת יריחו" - המופצת
באמצעות עקיצת זבוב החול (הזבוב פעיל
בישראל בעיקר בדרום הנגב ובשומרון).
העקיצה מחדירה את הטפיל לגוף האדם
וגורמת לזיהומים שאי אפשר לרפא בעזרת
אנטיביוטיקה. לדברי פרופ' מיכאלי, "בנוסף
לזיהום הטפילי, בדרך כלל מתפתח גם זיהום
חיידקי שמצריך אשפוז והזרקה של תרופה
לדם. הבעיה היא, שהטפילים דומים מאוד
לתאים של בני האדם, ולכן הדברתם דורשת
מסלולי טיפול מבחינים. המחקר שלי מצא
"המחקר שלי, העוסק
במחלת שושנת יריחו,
מצא שאם אנחנו פוגעים
בשינוע של חלבונים
בתוך הטפיל, מופעלת
מערכת שמעודדת אותו
'להתאבד'. על בסיס
תוצאות אלה אפשר יהיה
בקרוב לפתח תרופה
למחלה זו"
פריצת הדרך הגדולה תהיה השילוב בין כמה אופני טיפול
שאם אנחנו פוגעים בשינוע של חלבונים
בתוך התא של הטפיל, מופעלת מערכת
שמעודדת אותו 'להתאבד' בתהליך של מוות
תאי מתוכנן. על בסיס תוצאות אלה", מבשרת
פרופ' מיכאלי, "אפשר יהיה בקרוב לפתח
תרופה לטיפול במחלה זו".
פרופ' מיכאלי מדגישה שהמפתח
להצלחתם של מחקרים במדעי החיים
והרפואה מצוי בשיתוף פעולה בין-תחומי.
"למשל, העבודה שלנו על הננו-נשאים
מבוססת על שיתוף פעולה עם מעבדת כימיה
שמתמחה באפיון, בבדיקה ובייצור של ננו-
חלקיקים. או, למשל, שיתוף פעולה עם מדעי
המחשב, לצורך מדידות ועיבוד נתונים".
פרופ' מיכאלי מאמינה גדולה ביכולתם
של מדעי החיים למצוא את הדרך למיגור
מגפת הסרטן ומחלות אחרות: "אילולי הייתי
אופטימית, לא הייתי בוחרת במקצוע הזה. אני
אוהבת את המקצוע שלי ומאמינה ביכולותיו
לשנות ולשפר. מאז היותי תלמידה ועד עצם
היום הזה אני נפעמת בכל פעם מחדש
ואסירת תודה על כך שאני חוקרת ויכולה
להגיע לכל הדברים הנפלאים האלה וגם
לחנך דורות של תלמידים".
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
