32
כמו כן היא מציינת כמה דוגמאות לפתייניות
שליליות, כמו אשת שר הטבחים המצרי
פוטיפר, שביקשה לפתות את יוסף; או 'פאם
פטאל' כדלילה, שבעטיו של הפיתוי הסגיר
שמשון בפניה את סוד כוחו וקיפח את חייו.
יש גם מפתות מצילות חיים, כמו רחב הזונה
מיריחו, שהחביאה את המרגלים. "באופן
אישי", אומרת ד"ר שמש, "מגיל צעיר אני
רואה עצמי כפמיניסטית במובן של חתירה
לשוויון, אך איני נמנית עם הפמיניסטיות
הרדיקאליות שיצאו להגנתן של נשים
שליליות במקרא, כאשת פוטיפר, למשל.
אסור לשכוח את הערכים המוסריים רק בגלל
שבנשים עסקינן".
בצד הסיפורת הנשית המהללת את האישה,
חושף התנ"ך גם סיפורים קשים המתארים
התעללות בנשים. "יש נשים המוזכרות
כקורבנות אונס", מפרטת ד"ר שמש, "דינה,
בת לאה ויעקב, נאנסה על ידי שכם בן חמור.
פילגשו של הלוי שעליה מסופר בסיפור
פילגש בגבעה, עברה אונס קבוצתי אכזרי
ומתה כתוצאה ממנו. זה היה פשע קיצוני
שהוביל למלחמת אחים ובעטיה כמעט חוסל
שבט בנימין; והיה גם אונס תמר בת דוד בידי
אחיה אמנון".
האם נוכל למצוא במקרא תופעה של
שנאת נשים (מיזוגיניה)? ד"ר שמש: "נחיתותן
הסוציולוגית והמשפטית של הנשים אינה
וה בשנאת נשים. בעצם, במקרא יש רק
ּ
מלו
אמירה אחת ויחידה בעלת אופי מיזוגיני:
ה' (קהלת ז'
ּ
ָ
ש
ִ
א
ָ
ת ה
ֶ
ת א
ֶ
ו
ּ
ָ
מ
ִ
ר מ
ַ
י מ
ִ
נ
ֲ
א א
ֶ
מוֹצ
ּ
'ו
62)'. יש מסבירים שקהלת מתכוון לסוג מסוים
של נשים, לאלו הפתייניות. לעומת זאת ד"ר
שמש סבורה שהוא התכוון לנשים בכלל,
"אבל מאחר שקהלת הוא דמות ספרותית
ואינו הקול הסמכותי של המספר המקראי,
האמירה הזאת אינה מטרידה אותי. קהלת הוא
חכם מבולבל שאומר דברים והיפוכם, ואמירות
מהסוג הזה נועדו להראות, שהחוכמה היא
דבר חמקמק, שלא ניתן להגיע אליו".
ד"ר שמש (בתמונה):
"פמיניזם היא אידיאולוגיה
מודרנית, ואין לבחון
טקסט מקראי.
ּ
לאורה
השאלה שצריכה להישאל
היא, האם ניתן למצוא
במקרא תמיכה לרעיון
הפמיניסטי. התנ"ך הוא
פטריארכלי באופיו, אבל
מתייחס לנשים באופן
חיובי ובכבוד, למעט
מקרים בודדים"
הדרת נשים? לא בתנ"ך
הנשים התנ"כיות, עוצמתיות או מושפלות,
ולדניות או עקרות - כולן סימנו את השביל
לדורות שבאו בעקבותיהן. ברכת אברהם
נמסרה לבנו, יצחק, ויצחק העניק את הברכה
למי שרבקה, אשתו, בחרה בו. גם אם שמן
אינו מופיע בסיפור המקראי - הדבר אינו
נובע מאפליית נשים לרעה. הסיבה, מסבירה
ד"ר שמש, עניינית ביותר: המקרא מתרכז
בדמויותיו הראשיות ובמקרים רבים האישה
איננה הדמות הראשית, גם אם תפקידה
מרכזי באותה העלילה. עוד היא מציינת, כי
אין במקרא עקבות להפרדה ברורה בין נשים
ובין גברים: "באסיפות העם, לדוגמה, לקחו
חלק נשים וגברים כאחד ואין עדות להפרדה
ביניהם".
גם איסור על שירת נשים אינו מדאורייתא.
די להזכיר את שירת ההודיה של מרים
והנשים, במעמד פומבי (שמות ט"ו). נשים
שרו בפני לוחמים ששבו משדה הקרב - כך
שירת הנשים המקלסות את דוד לאחר
קוֹת
ֲ
ח
ַ
שׂ
ְ
מ
ַ
ים ה
ִ
שׁ
ָ
ּ
נ
ַ
ה ה
ָ
ינ
ֶ
נ
ֲ
ע
ַ
ּ
ת
ַ
מלחמת האלה, "ו
ד
ִ
ו
ָ
ד
ְ
יו ו
ָ
פ
ָ
ל
ֲ
א
ַ
ּ
ל באלפו ב
ּ
או
ָ
ה שׁ
ָ
ּ
כ
ִ
ה
ָ
ן
ְ
ר
ַ
אמ
ֹ
ּ
ת
ַ
ו
יו" (שמ"א י"ח 7); דבורה הנביאה וברק
ָ
ת
ֹ
ב
ְ
ב
ִ
ר
ְ
ּ
ב
ר
ַ
שׁ
ָ
ּ
ת
ַ
בן אבינועם שרו יחדיו (שופטים ה' 1): "ו
ר";
ֹ
אמ
ֵ
א ל
ּ
הו
ַ
וֹם ה
ּ
י
ַ
ּ
ם ב
ַ
ע
ֹ
ינ
ִ
ב
ֲ
ן א
ֶ
ּ
ק ב
ָ
ר
ָ
ב
ּ
ה ו
ָ
בוֹר
ְ
ּ
ד
בת יפתח יצאה לקראת אביה השב מן הקרב
בתופים ובמחולות, ויש להניח שנשים נוספות
יצאו איתה לקבל את פני הלוחמים. מקורו
של האיסור ההלכתי, אומרת ד"ר שמש, אינו
במקרא. זוהי תופעה מאוחרת יותר, שנולדה
בהשפעת מאמר חז"ל "קול באישה ערווה",
אף שגם מאמר זה לא התייחס לשירת נשים.
ובנימה אישית
"אני אוהבת תנ"ך מיום שאני זוכרת את
עצמי", מספרת ד"ר שמש, "גדלתי בעומר,
ליד באר-שבע, ואני זוכרת שראיתי ילדים
בדואים רועים את צאנם וחשבתי לעצמי
שהייתי רוצה להיות בדואית, משום שקסמו
לי המרחבים ותחושת החופש. אבל במחשבה
שנייה החלטתי לוותר, כי נזכרתי שהבדואים
אינם לומדים תנ"ך... כוח המשיכה של התנ"ך
היה חזק הרבה יותר, כי הוא יודע לספר
סיפור, לרתק, לצייר דמויות ואירועים, לייצר
ספרות ברמה גבוהה ביותר".
ד"ר שמש לא ויתרה על מרחבי החופש
של ילדותה, וכיום היא מממשת את אהבתה
זו כאצנית מרתון. את חוויות הריצה שלה היא
משתפת בבלוג שלה, "טבעונית למרחקים
ארוכים". בימים אלה היא מתכוננת לריצת 16
ק"מ באולטרה-מרתון בעמק יזרעאל. "צריך
לרצות את זה, להיות עקשן ודבק במטרה",
היא מסבירה את תעצומות הנפש המתבקשות
ממאמץ גופני כה עילאי.
ת חיובית
ּ
דוגמאות לפתיינו
יש בסיפורן של רות
המואבייה, שהקימה עם
בעז את בית דוד, ותמר
כלת יהודה, שבמעשה
הפיתוי בנתה את שבט
יהודה. דוגמאות לשלילה
הן אשת פוטיפר, שביקשה
לפתות את יוסף, ודלילה,
שפיתתה את שמשון
להסגיר את סוד כוחו
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
צפו בהרצאתה של ד"ר יעל שמש על נשים
בספר מלכים
