ד"ר גנזל מספרת כי עם סיום לימודיה
מצאה עצמה לעיתים קרובות מתבקשת לתת
מענה הלכתי לנשים בנושאי טהרת המשפחה
ובנושאים נוספים: "התשובות שקיבלו
מהרבנים הגברים לא תמיד היו מובנות
להן, לא נתנו מענה לזווית הנשית המיוחדת
שביקשה השואלת לברר ולא תמיד התייחסו
גם למשמעות החבויה בשאלה. לדוגמה,
כשמדברים על הלכות הקשורות בלידה והריון,
וגם על נושאים אקטואליים אחרים שיש להם
קשר להלכה, כמו העלאת הגיל המותר בחוק
לנישואין, בדרך כלל שומעים בציבור בעיקר
את דעתה של קבוצת רבנים בכירים, כולם
גברים. האם את העולם ההלכתי מעל בימת
הכנסת צריכים לייצג רק אנשים דוגמת הרב
משה גפני?".
כל זה נובע, לדבריה, מהעובדה שאין
מספיק ביטוי לקול הנשי בשיח ההלכתי
המתנהל בעולם היהודי בישראל ובתפוצות.
כדי להשמיע את קולה הנשי האישי התגברה
ד"ר גנזל על כמה מחסומים של הגמוניה
גברית. היא החלה במסירת שיעורים בבתי
כנסת, בארץ ובחו"ל, ולאחר התפילות נשאה
דברי תורה בבית הכנסת. "אין סיבה", היא
אומרת, "שמתוך 005 מתפללים שמחצית
מהם נשים, לא תהיה אף נושאת דברים
אישה". בנוסף, היא הייתה הסנונית הנשית
הראשונה שפרסמה מאמרים הלכתיים
בכתבי העת "תחומין" ו"אסיא", שעד אז כללו
מאמרים פרי עטם של כותבים גברים בלבד.
לפני כשנה, לאחר ששבה משנת לימודים
בארצות הברית במסגרת קרן "תקווה",
היא ניצבה על פרשת דרכים אישית: האם
לשוב ולהתקדם במסלול האקדמי ולהקדיש
את מירב זמנה לפרסום ספרים ומאמרים
אקדמיים נוספים, או לקחת פסק זמן כדי
לקדם צעד נוסף את השותפות של הקול
הנשי בשיח היהודי. היא בחרה באפשרות
השנייה ואותה היא מיישמת כיום במדרשה
בבר-אילן. ד"ר גנזל: "מניסיוני האישי, כשאת
לומדת ומלמדת הלכה, ומצד שני מכבדת
ומרגישה שותפה, את זוכה להשמיע את
דברייך ולהתקבל גם במקומות שהיו בעבר
נחלתם הבלעדית של רבנים. למדרשה בבר-
אילן מגיעות נשים מכל הקשת החברתית
והאקדמית, תלמידות לתואר ראשון, שני,
דוקטורנטיות ונשות סגל, דתיות ושאינן דתיות.
לרבות מהן יש תחושת אחריות חברתית ורצון
למעורבות. אני חותרת להקנות להן גם את
הידע המעמיק בכל התחומים הרלוואנטיים
וגם את הכלים שיאפשרו להן להשמיע את
קולן במרחב הציבורי ולקחת חלק כשוות בין
שווים בשיח היהודי".
ד"ר טובה גנזל (בתמונה):
"אין סיבה שמתוך 005
מתפללים שמחצית מהם
נשים לא תהיה אף נושאת
דברים אשה"
40
הרים את תקרת
הזכוכית מעל
ראשיהן של
נשים בכל הנוגע
להשתתפות
שוויונית בשיח
היהודי הישראלי” - זהו האתגר הגדול
שהציבה לעצמה ד”ר טובה גנזל, כשנכנסה
לפני כשנה לתפקיד ראש המדרשה במכון
הגבוה לתורה ע”ש לודויג ואריקה יסלזון
באוניברסיטת בר-אילן. ד”ר גנזל, בוגרת
המדרשה בעצמה, מקפידה לשמור על
המסורת, ועם זאת איננה מוותרת על
התמורות. יחד עם סגניתה יעל שלוסברג
דאגה לפתיחת שערי בית המדרש לאורך כל
שעות היום. תוכנית הלימודים הורחבה ונוספו
לה “בית מדרש פתוח” וסמינריון בשיתוף עם
קרן “תקווה” היוקרתית. תוכניות אלו ואחרות
מאפשרות לסטודנטיות צורות לימוד מגוונות,
תחות ומעודדות מנהיגות. אגב, כיום באים
ַ
מפ
בין כתלי המדרשה גם גברים המשתתפים
בשיעורים. שינוי נוסף, קטן אך מאיר עיניים:
מועדון הסטודנטיות במדרשה שופץ
והדקורציה האפרורית הוחלפה בתמונות
מודרניות ועליזות מנופי ארץ ישראל.
את דרכה האקדמית החלה ד”ר גנזל
כמורה לתנ”ך. גם אז וגם בהמשך דרכה,
כמרצה במדרשות שונות, שאלה ורצתה
לדעת יותר אודות העולם ההלכתי ועולמם
של חז”ל, מתוך אהבת ידע וגם כדי שתוכל
לענות לתלמידותיה תשובות מלאות יותר. בד
בבד עם לימודיה לתואר ראשון ושני במקרא
ובפילוסופיה כללית בבר-אילן, סיימה ד”ר
גנזל בגיל 62 גם לימודים שהכשירו אותה
"ל
הרבנים לא נתנו מענה לזווית הנשית המיוחדת
כיועצת הלכה. לאחר שזכתה במלגת נשיא
בר-אילן השלימה את עבודת הדוקטורט שלה
ת הקדושה של
ֹ
בחוג למקרא בנושא “תפיש
ספר יחזקאל".
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
