"כשיש מפרנסים נוספים במשק הבית,
משמעותו של שכר נמוך אינו בהכרח עוני.
כך גם אם המדיניות הציבורית מבטיחה את
כל מרכיבי הקיום בכבוד, ובכללם קורת גג
ושירותי בריאות וחינוך. לעומת זאת, 'תעסוקת
עוני' משמעותה תלות בבן זוג מפרנס או
בקצבאות כגון הבטחת הכנסה”, מבחינה
פרופ' בנימין. לדבריה, תעסוקת עוני היא גם
מצב שבו מעסיקים מדירים את העובדים
ואת נציגיהם מתהליך המשא ומתן על השכר
ותנאי ההעסקה שלהם, באמצעות חוזים
אישיים סטנדרטיים ותהליכי מכרוז ומיקור
חוץ. העסקה קבלנית, המאופיינת ברמה
גבוהה של אי-ביטחון תעסוקתי, אי-ודאות
לגבי משך ההעסקה, העדר סולמות שכר,
התעלמות מניסיון מקצועי כמיומנות ראויה
לתגמול והעדר הגנה של איגוד עובדים - היא
המופע הקיצוני של התופעה.
על פי דוחות עדכניים של הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה, %77 מהנשים עדיין
מועסקות בעיסוקים "נשיים": %91 מכלל
הנשים העובדות הן מורות, עובדות סוציאליות
או אחיות ועובדות אחרות בתחום הטיפול
והייעוץ; %72 מהנשים העובדות הן פקידות;
%42 מהנשים העובדות מועסקות במכירות
ובשירותים כגון הסעדה, כביסה, סיעוד וטיפול
בגיל הרך; %7 הן "בלתי מקצועיות", העוסקות
במכירות או בניקיון, וכן משמשות ככוח-עזר
בבתי חולים ובחקלאות. "יש לזכור", מציינת
פרופ' בנימין, "כי עיסוקי שירות וטיפול
חשופים במיוחד לצורות העסקה קבלניות
וֹת על פי רוב בהעסקה
ּ
ופוגעניות, המלו
חלקית, שעתית, זמנית, וכזו שאין עימה
הזדמנויות קידום. השכר החציוני בהעסקת
נשים הוא 984,5 שקלים, שהם %17 מההכנסה
החציונית של גברים. לא רק שניעות חברתית
אינה נגישה לנשים, שאך בקושי מצליחות
לשרוד עם השכר הנמוך הזה; מדובר גם
בהחלשה שיטתית של סיכויי הניעות של
ילדיהן, הגדלים בעוני ובמיעוט סיכויים למצות
את הפוטנציאל והכישרונות שלהם במערכת
החינוך ולאחריה".
44
ניעות חברתית אינה נגישה לנשים
אחת הדרכים המאפשרות ניעות חברתית
היא תעסוקה במשרה איכותית, כלומר
כזו שיש עימה שכר הוגן, תנאי העסקה
המבטיחים הכנסה בתקופות של אי-עבודה,
יציבות והגנה מקצועית. ואולם, נשים רבות
העוסקות בטיפול ובשירות, מועסקות במשרות
חלקיות, זמניות ושעתיות, ואינן יכולות להישען
על מקום העבודה כמקור להצבר משאבים.
"בנקודה זו יש לשים לב", אומרת פרופ'
בנימין, "שהשיח הציבורי עוסק לרוב בשאלה,
האם נשים מופלות ביחס לגברים; אבל -
שאלה לא פחות חשובה היא, האם נשים
המופקדות על עבודות הטיפול במשפחה
(ולעתים קרובות הן אכן אלה המופקדות על
כך) מצליחות להגיע למשרה יציבה, שתאפשר
להן להתארגן בצורה טובה מול צורכי הטיפול
של בני המשפחה שלהן. בהעדר יציבות כזו,
ובהעדר מדיניות ציבורית המחויבת לתמיכה
במשפחות וצורכי הטיפול שלהן, צורכי
הטיפול עצמם הופכים להיות חסמים מרכזיים
בהצבר המשאבים של נשים. כך, כמו בעולם
הישן, נשארות הנשים תלויות כלכלית בהורים
או בבן הזוג לצורך העלייה בסולם החברתי.
"רק קבוצה קטנה יחסית של נשים נהנית
מהשכלה מקצועית טכנולוגית, הסוללת להן
דרך לפריצת גבולות העיסוק הנשי. נשים
אלו משתלבות בתחומים גבריים של עולם
העבודה, ויכולות לעיתים לנוע בסולם החברתי
בכוחות עצמן. אולם, כאמור, מדובר בקבוצה
קטנה ביחס, שאינה מייצגת את כלל הנשים".
אין מקום באליטה
פרופ' אליס ברזיס חוקרת צמיחה וניעות
חברתית ומרצה למקרו כלכלה. הממצאים
שבידיה הם חד-משמעיים. בניגוד לתפיסה
המריטוקרטית, הדוגלת בשלטון המוכשרים,
המציאות מלמדת כי בשנים האחרונות הניעות
כלפי מעלה מצטמצמת והולכת: "המחקרים
שאנו עורכים מלמדים כי האליטות נשארות
סגורות, למרות שהסביבה מציעה אנשים
מוכשרים, בעלי התמחות אקדמית. אמנם
ההשכלה האקדמית מאפשרת שיפור
פרופ' בנימין (בתמונה):
השכר החציוני בהעסקת
נשים הוא 984,5 שקלים,
שהם %17 מההכנסה
החציונית של גברים. לא
רק שניעות חברתית אינה
נגישה לנשים, שאך בקושי
מצליחות לשרוד עם
השכר הנמוך הזה; מדובר
גם בהחלשה שיטתית של
סיכויי הניעות של ילדיהן,
הגדלים בעוני ובמיעוט
סיכויים למצות את
הפוטנציאל שלהם
"אנו עדים למאבקי כוח בחברה הישראלית.
כוחות שבעבר ניצבו במרכז חשים מאוימים
מהצטרפות קבוצות חדשות למוקדי הכוח.
הם נלחמים על משאבים שהיו בידיהם במשך
דורות וכעת הם נאלצים לוותר עליהם או
לחלוק אותם עם אחרים. בנוסף, שוק העבודה
לא התאים עצמו עדיין לקהלים החדשים
שהצטרפו למעמד הבינוני. שוק העבודה
נוטה לחשיבה מאחדת, התומכת ביעילות
ובשיקולים של עלות-תועלת ואמורה להיות
עיוורת לזהויות, אבל בפועל אין הדבר כך".
אין נגישות לנשים
פרופ' אורלי בנימין מהמחלקה לסוציולוגיה
ומהתוכנית ללימודי מגדר, מזהה את
זו שהתגמול הכלכלי
ָ
ּ
'תעסוקת העוני' - כ
עליה אינו מאפשר היחלצות מתלות כלכלית
- כאחד החסמים המרכזיים לניעות החברתית
של נשים בישראל.
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
