רכה של האישה
בחברה המקראית
נקבע במידה רבה
לפי מספר הבנים
שילדה לבעלה,
אבל בזאת לא
מתמצה תפקידה. בהחלט לא”, קובעת ד”ר
יעל שמש, חוקרת ומרצה בכירה במחלקה
לתנ”ך, “ישנן גיבורות מקראיות שעיצבו את
גורל משפחותיהן ואף את גורלו של עמן”.
אך גם אם תפקידן של הנשים בסיפור
המקראי אינו הרה-גורל או גדול מהחיים,
משרטטת דמותה של האישה המקראית
עולמות שלמים של יופי ועוצמה, של כיעור
ת.
ּ
ת ועקרו
ּ
ורשעות, של חולשה ופתיינות, אמהו
הנשים במקרא הן מדינאיות ונביאות, שופטות
ומלכות, משוררות, מרגלות ואהובות - או
גיבורות נחבאות אל הכלים. יש בהן נשים
עוצמתיות, ולעומתן גם נשים מושפלות.
חפשו אפוא את האישה ההיא מן העלילה
המקראית. גם אם דמותה נעלמה או נטולת
ם, ומראיה נשקף אלינו
ָ
ם - היא נמצאת ש
ֵ
ש
עד היום.
נשים פורצות דרך
לה, נעה,
ְ
ח
ַ
פחד - מ
ֹ
בקשתן של בנות צל
ה ותרצה - לרשת את רכוש
ּ
לכ
ִ
גלה, מ
ֹ
ח
אביהן, שלא היו לו בנים זכרים, נענתה בחיוב,
ונחשבה למהלך נועז. אירוע מקראי מפורסם
זה (במדבר כ"ז), שבו עמדו חמש נשים על
שלהן באופן כה יוצא דופן, הוביל לשינוי
חוקי הירושה בישראל ונחשב על ידי כמה מן
החוקרים כהתרחשות הפמיניסטית הראשונה
בתנ"ך.
31
אמנם, ד"ר שמש מתנגדת להגדרת
המעשה כפמיניסטי, ומציינת כי הסיפור
מובא אל הקורא מנקודת מבט גברית, שהרי
המניע שמציגות בנות צלפחד נוגע לזכות
אביהן "לשמר את שמו בישראל לבל יכרת",
ולא לזכויותיהן-הן; ואולם, "אין הדבר גורע
מעצם המעשה המתאר תופעה מעניינת של
אחוות נשים, שהיה להן העוז להתייצב בפני
ההיררכיה הגברית, משה, אלעזר והנשיאים,
כדי לתבוע בעצמן וללא תיווך את נחלת
אביהן. גם חז"ל מפליגים בשבחן, ומתארים
אותן בדמות החכמים עצמם - חכמות,
למדניות וצדיקות".
"פמיניזם", מדגישה ד"ר שמש, "היא
ּ
אידיאולוגיה מודרנית, ואין לבחון לאורה
טקסט מקראי. השאלה שצריכה להישאל
היא, האם ניתן למצוא במקרא תמיכה לרעיון
הפמיניסטי. התנ"ך הוא פטריארכלי באופיו,
אבל מתייחס לנשים באופן חיובי ובכבוד,
למעט מקרים בודדים".
נשים אמיצות, מנהיגות ולוחמות
ד"ר שמש מאפיינת את הטקסט המקראי
כאנדרוצנטרי, כלומר, מציג את הגבר במרכז.
עם זאת, מנעד הסיפורת המקראית שבו
לוקחות נשים חלק, הוא גדול ורב. "חייו של
משה ניצלו בזכות נשים - מיילדות שלא קיימו
את צו פרעה ולא הרגו אותו בעת הולדתו;
אמו יוכבד ואחותו מרים, בת פרעה, ובשלב
מאוחר יותר אפילו אשתו, שהצילה אותו
מלון. היכן היה אביו כאשר אמו
ַ
ּ
מהתקפת ה' ב
החליטה להסתיר אותו? בכל הנוגע להצלת
משה, הוא לא קיים". ויש דוגמאות נוספות,
כמו מיכל שהצילה את חיי דוד, או יהושבע,
אחות המלך אחזיהו, שהצילה את חייו של
אחיינה, התינוק יאשיהו, שגדל להיות אחד
המלכים המוערכים ביותר בתולדות ממלכת
יהודה.
המקרא מביא אל הקורא גם כמה דמויות
של נשים שפעלו בתחום הציבורי, ובראשן
דבורה הנביאה: "דבורה היא דמות כריזמטית
ביותר, שפעלה בשלושה תחומים ציבוריים
שנחשבים גבריים. בתחום המשפטי, היא
נודעה כשופטת ובני ישראל עלו אליה
למשפט; במרחב הדתי, היא הייתה נביאה,
תואר חשוב ביותר שלא היה חסום בפני
נשים; ובמישור הצבאי, הייתה זו דבורה
שהכריזה מלחמה, מינתה והפעילה את ברק
בן-אבינועם ויצאה איתו למלחמה על צבא
יבין מלך כנען". דבורה, לדעתה של ד"ר
שמש, היא אמנם דמות נשית יוצאת דופן,
אבל הופעתה בסיפור המקראי מעידה על
ההיתכנות: "היא לא נפסלה מראש רק מעצם
היותה אישה".
גיבורה תנ"כית אחרת היא יעל המתנקשת,
ר
ֶ
ב
ֶ
שסיפורה אף הפך לאתוס. יעל, אשת ח
יני, התנקשה בחיי סיסרא, שר צבאו של
ֵ
הק
יבין מלך חצור, באמצעות יתד האוהל. "במשך
שנים היה לי קשה לעכל את דמותה", מודה
ינים נודעו
ֵ
ינית, והק
ֵ
ד"ר שמש, "יעל הייתה ק
ביחסיהם הטובים עם שני הצדדים הלוחמים.
סיסרא ביקש למצוא בביתה הגנה, והיא בגדה
באמונו. הסיפור המקראי אינו מסביר מדוע
נקטה צעד זה, אבל מבחינתו, היא נחשבת
גיבורה".
וגם פתייניות
גם לאישה המפתה יש ביטוי בולט בסיפורי
המקרא. ד"ר שמש מזכירה כמה דוגמאות
לנשים פתייניות חיוביות, כמו תמר כלת יהודה,
שבמעשה הפיתוי בנתה את שבט יהודה; או
רות המואבייה שהקימה עם בעז את בית דוד.
"ע
חייו של משה ניצלו בזכות
נשים-מיילדות שלא
קיימו את צו פרעה ולא
הרגו אותו בעת הולדתו.
מיכל הצילה את חיי דוד
ויהושבע הצילה את חייו
של התינוק יאשיהו, שגדל
להיות אחד המלכים
המוערכים ביותר בתולדות
ממלכת יהודה
ד"ר שמש: "פמיניזם הוא אידאולוגיה מודרנית ואין לבחון לאורה טקסט מקראי"
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
