ואני בקושי הצלחתי לגמור כיתה יוד, אבל אני
אסביר לך משהו בדקדוק עברי שנדמה לי שלא
הבנת: כמו שהבגדים שלו זה בגדיו והילדים שלו
יו. )עמ' 431(
ָ
ד
ָ
ח
ְ
זה ילדיו, אז היחדים שלו זה י
92. יש עוד סיבה אחת, את תצחקי, והיא הצליל
והמראה שאיתן כל כך אהב, של האות שין כשהיא
יוצאת מהפה שלי. מעולם לא שיערתי שמישהו
ירצה לדעת איך עיצור מסוים יוצר מפיה של
אהובתו, בוודאי לא חשבתי שהשין שלי שונה
ים של נשים אחרות. אבל איתן היה בחור
ִ
ינ
ִ
מהש
יסודי וירד לפרטים בכל תחום שעניין אותו...
תראי את השין של מתלבשת לעומת השין של
מתעטשת, כמה הן שונות. זה בגלל הלחץ והכוח
ית. )עמ' 941-051(
ֵ
שנשארו שם מהט
03. הוא שב וליטף את המותן שלי ואמר: תזכרי
ה הן
ָ
כ
ָ
ם ור
ֶ
ם שלך, ושמות
ֶ
שכאן התחלנו, במות
המילים הראשונות במילון שלנו, ושיהיו עוד.
)עמ' 742(.
13. אבל אז האיש שאל אם יש לנו גם זרעים
ס. איתן אמר לו: חבל, הפקוס בדיוק נגמר
ּ
קו
ָ
של פ
ת. )עמ' 151(
ַ
ח
ַ
ת
ָ
ין ופ
ִַ
ז
ָ
לנו אבל יש פ
י, היה אומר לו, במלעיל של חיבה ופי
ִ
ד
ָ
23. י
–
ת, ועכשיו הרגלונת,
ֶ
ת או ידוד
ֶ
נ
ֹ
דו
ָ
נוק, ולפעמים י
שלפעמים הייתה גם רגלולה או רגלולקה או
לוז... )עמ' 691(
ְ
ג
ַ
רגלושקה ור
איתן מתגלה כדמות כריזמטית אשר מפליאה
להשתמש במנגנוני השפה כדי לכבוש ולהפעיל
את נמעניו: אשתו, בנו, לקוחותיו. מהבחינה
המטה-לשונית איתן בוחן את השפה מן הרמה
הפונטית )דוגמה 92(, בבדיקת עיצוב הצליל
היוצא מן הפה והשתנותו ממילה למילה, ברמה
המורפולוגית והתחבירית בהזזה קטיגוריאלית
של תואר הפועל לשם עצם והטיותיו )דוגמה 72(,
בהרחבה לקסיקלית
)דוגמה 82( וביצירת תחדי
–
שים )דוגמה 03(.
הגילוי של השפה, הבחינה שלה והיצירה בה
נעים במקביל לגילוי הנשיות של רותה אשתו
ובהתפתחות המערכת האישית והרומנטית שלו
תה )שראתה עצמה תמיד כלא מספיק נשית(.
ִ
א
השיבוש והיצירה שבדוגמה )13( נעשים באינטר
–
אקציה עם לקוח במשתלה של איתן לצורך הומור
ולגלוג עליו. גם בשיבוש וביצירת הקונוטציות
המיניות יש מודעות מטה-לשונית גבוהה. בדוגמה
)23( יש יצירת צורות ילדיות, הנעשות באינטראק
–
ציה עם בנו טרם מותו, על ידי הוספת סיומות
הקטנה ו"התנחמדות" בעיקר בשפת המבוגרים
המדברים עם ילדים. דמותו של איתן פה שונה מזו
שהוצגה בדוגמות )01(-)11(, שם הוצג איתן
הנצמד לשפה התקנית, שאין בה מקום ליצירה
ולחריגות. שם, כאמור, הסיטואציה היא של נקמה
מתוכננת, מדויקת ונטולת מקום לסטייה.
אפיון דמותו של איתן באמצעות השפה מעצים
את דמותו המשתנית לאחר מותו של בנו נטע.
נטע נהרג כתוצאה מהכשת נחש בטיול שטח
שאליו לקח אותו אביו. איתן מייסר את עצמו על
מות הבן ולמשך שתים עשרה שנה אחרי האירוע
הוא גוזר על עצמו תענית שתיקה ועבודות פרך.
על רקע הווירטואוזיות שהוא מפגין בשפה
והמודעות הלשונית והמטה-לשונית שבאמירותיו
לפני מות הבן, כשחייו האישיים והמשפחתיים
נמצאים בפריחה, בצמיחה ובחיות, מועצמת
שתיקתו המיוסרת לאחר מות בנו.
ÂÏω ÌÈÚ·Ó‰
¯Â˜¯Ê ÔÈÚÓ· ÌȯȇÓ
‰˙¯ Ï˘ ‰˙ÏÂÎÈ ˙‡
Ï˘ ̘ÓÂÚÏ ¯Â„ÁÏ
Ì‚ ÂÓÎ ¨Ìȯ·„
˙ÂÈÂÓ„‰ Ï˘ Ô˜ÓÂÚÏ
‰˙‡ ˙··ÂÒ‰
˙¯ÙÒÓ ‡È‰ Ô‰ÈÏÚ˘Â
133
