פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 127

רבות הדמויות, כמו רותה ַו מֵברומנים של של
ברומן הנוכחי, לספר סיפורים, לצטט מן המקורות
ולשבץ את שפת המקורות בשפה הדבורה או
הכתובה. שלח, במאמרה על "עשו" )3102(,
ו הופך את מילוֵטוענת כי בדרך כתיבה זאת של –
תיו לפילטר שדרכו מסתנן ה"עולם" אל דמויותיו,
מבלי שתוכלנה להבחין באמצעותו בהבדל שבין
אמת לבין בדיה.
6. "אט יתעוותו אנשי החיל, אט יזועו שומרי
הבית, יתרופפו החיבורים, תכהה העין. כאן
תינתק רצועה, כאן צינור יטפטף, טיח יתפורר,
אוזניים תיחרשנה ובטלו הטוחנות. אבל לא אצלך
סבא זאב. אצלך בבת אחת. נשבר הכד על המבוע,
ונרוץ הגלגל אל הבור, ושב העפר אל הארץ
תנה."ְכשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נ
"זה יפה. מאוד מיוחד."
"אני מסכימה אתך. אני יכולה להחמיא לטקסט
הזה בלב שלם כי לא אני כתבתי אותו. את הרוב
ת וגם האנשים ששמעו את זהֶלֶהֹהעתקתי מק
בהלוויה נתנו לי מחמאות שלא הגיעו לי אלא
לו..." )עמ' 661(
ו גם רומן זה ֵכמו ספריו הקודמים של של
מתכתב עם סיפורי התנ"ך. המיתוס הקדום של
הרג נקמני גלום כבר בשם הספר "שתיים
דובים", צירוף מספר מלכים ב', ב', כ"ד:
הם ֵה מָנְעַקַבְת ַים מן היער וִּב ֻים דַה שתָצאנֵ"...ות
י ילדים". בצירוף זה גם בולטת ֵנְש ּארבעים ו
מאוד מערכת היחסים הלשונית שבין העברית
המקראית, זאת שכל שגיאה בה היא שגיאה
שנתקדשה, כפי שיורחב בהמשך, לבין העברית
העכשווית, אשר בה עצמה שזורים אלה באלה
רבדים ומשלבים, לשון ומטה-לשון.
ו רוויה מבעים מטה-לשוניים. ֵכתיבתו של של
על-פי יאקובסון ) 1960 Jakobson, (, כשהדובר
אינו מתייחס רק אל המציאות החוץ-לשונית אלא
גם אל הקוד הלשוני עצמו הוא עושה שימוש
בתפקיד המטה-לשוני של השפה. בהתייחסותי
למבעים המטה-לשוניים אסתמך על הגדרותיה
של פרוכטמן )8991 ו-0002, פרק ז(, ולפיהן
מטה-לשון היא הלשון המשמשת לדיבור על
הלשון ומונחיה, לתיאור מבנה הלשון או ליצירת
דיאלוג עם נושא לשוני.
הדוגמה המובהקת לשימוש מטה-לשוני היא
ספרי לשון ודקדוק. לעומת זאת, ביצירות ספרו –
תיות, בעיקר למבוגרים, הדיבור על הלשון על ידי
שימוש במונחים לשוניים או דקדוקיים נועד
להביע אמירה אחרת שאינה אמירה אמתית על
הלשון ומונחיה. שימוש זה הופך את המבעים
הללו למטה-לשוניים לכאורה. הן ההיגדים
יתיים והן המטה-לשונייםִהמטה-לשוניים האמ
לכאורה עשויים להיות ישירים ולנקוט מונחים
פורמליים, או לפעול מתוך ידע המונח הלשוני אך
ללא הסגרת המינוח המפורש, כלומר, היגדים
מטה-לשוניים עקיפים. אזואלוס-אטיאס )0102(
מוסיפה כי הביטויים המטה-לשוניים מאפשרים
˙·¯Ó ÂÏ˘ Ï˘ ÌÈÓ¯·
ÔÓ¯· ‰˙¯ ÂÓÎ ¨˙ÂÈÂÓ„‰
¨ÌȯÂÙÈÒ ¯ÙÒÏ ¨ÈÁÎÂ‰
ı·˘Ï ˙¯˜Ӊ ÔÓ ËˈÏ
‰Ù˘· ˙¯˜Ӊ ˙Ù˘ ˙‡
‰·Â˙Ή ‡ ‰¯Â·„‰
127