מצב זה מתואר בקצרה: "שני גברים הלכו
בדרך". קיים מצב של שוויון ביניהם, אפשר
לדמיין אותם צועדים זה לצד זה, משוחחים. גם
בפתיחת הסיפור הגרמני מתואר מצב של שלווה:
"היה היה איכר עני ]...[ מאחר שהמלך שמע על
עוניים, הוא נתן להם במתנה חלקת אחו קטנה,
שאותה עדרו היא ואביה ]...[." האיכר אומנם עני,
אולם פרט זה "תוקן" על ידי המתנה שקיבלו הוא
ובתו מהמלך ולכן הגיעו אל הנחלה, תרתי
משמע. העני מוצא מכתש, כלי בו כותשים צמחי
תבלין. המכתש אינו סתם מכתש, אלא מכתש
זהב. כלומר, האדמה ברוכה.
עפ"י הונקו )1891(, כאשר סיפור עובר מאזור
גיאוגרפי אחד למשנהו, המספרים מחליפים את
תיאורי הסביבה הזרה והמרוחקת שבסיפור המקו
–
רי, למאפיינים מוכרים מהסביבה החדשה בה
נקלט הסיפור. אף כי לא מצוינת
הסביבה בה מתרחש הסיפור, ניתן
ללמוד עליה מתוך הפריטים
המשמשים את הגיבורים.
בסיפור העירקי ישנם רמזים
לחברה עירונית, עממית: שני
הגברים הולכים בדרך ומוצאים
ארנק. פריט זה, יש להניח, משמש
יותר בחברה עירונית. גם הליכת השניים אל
השופט כדי שיפסוק למי הארנק מגיע, מצביעה
על סביבה עירונית ללא היררכיה חברתית קיצו
–
נית, שכן, שופטים נמצאים ביישוב גדול ולא בכל
כפר קטן. בסיפור הגרמני מסופר כי האיכרים
נפגשים עם שוריהם וסוסיהם הרתומים לעגלות
ברחבה שלפני הארמון. אלה, בנוסף לתיאור
שבפתיחה, מציגים נוף כפרי, המתאים לתקופה
בה סופר הסיפור ולמרחב הגיאוגרפי, קרי, גרמ
–
ניה, המאה הי"ט. בארצות המזרח, יש להניח, היו
מציינים גמלים במקום שוורים.
פריטים נוספים המעידים על המקום הגיאוגר
–
פי: כאשר הנערה התבקשה לבוא אל המלך "לא
לבושה ולא עירומה..." היא עטפה את גופה
ברשת דייגים. השימוש ברשת דייגים חזר במטרה
להמחיש למלך את החלטתו המוטעית: "קח לך
רשת דייגים גדולה ושים עצמך לדייג, דוג לך
ושפוך את הרשת כאילו היא מלאה דגים". רשת
הדייגים תואמת את המרחב הגיאוגרפי הגרמני:
בגרמניה, מלבד היותה גובלת מצפון בים הצפוני
ובים הבלטי, קיימים אגמים ונחלים לרוב. לכן,
יש להניח, הדיג היווה חלק מההווי התרבותי והכ
–
לכלי באותה תקופה. בסיפור העירקי, לעומת
זאת, היא עוטפת את גופה ברשת. סתם רשת.
וכשביקשה להמחיש את פסק הדין האבסורדי של
השופט, הציעה לעני להשתמש בחכה ולא ברשת
דייגים, שכן רשת דייגים, יש לשער, אינה זמינה
בחברה היהודית-עירקית, אשר חיה ברובה בערים
הגדולות במרכז ובדרום עירק.
גם סיום הסיפור מחזק את התפיסה שהנוף בסי
–
פור העירקי הוא נוף עירוני: כאשר אשת השופט
מצווה על משרתיה: "תשמעו, קחו את בעלי, שימו
אותו באוטו, קחו אותי להורים שלי". האוטו הינו
פריט המאפיין את התקופה המודרנית, בהיותו כלי
תחבורה שנכנס לשימוש רווח רק בתחילת המאה
העשרים. לא מן הנמנע כי השימוש באוטו מאפיין
את הסתגלות הסיפור לתקופה העכשווית, דווקא
כשכלי תחבורה זה הפך להיות שכיח ובסיסי בכל
בית אב כמעט. גם השימוש בלירה הינו הסתגלות
לסביבה החדשה, לישראל: בעירק, המטבע הלאו
–
מי הינו הדינר, ואילו בישראל, מאז קום המדינה
ועד שנת 0891, המטבע הרשמי היה לירה א"י
)בנק ישראל, 0102(. חרף הזמן שעבר מאז, המספ
–
רת ממשיכה להשתמש, לעיתים נדירות, אמנם,
במושג לירה לביטויים כלכליים עכשוויים.
¨¯ÂÙÈÒ· ÌÈÏÁ‰ ÌÈÈÂÈ˘‰
ÌÈ˘„Á‰ ˙„ÂÒȉ ÌȯÂ˙χ‰
Ï˘ ¢È‡‰¢ ˙‡ ÌÈËÈÏ·Ó
„ÓÚÓ ˙‡ ¨¯ˆÂȉ ¯ÙÒÓ‰
˙È˙„‰ Â˙Ù˜˘‰ ˙‡Â È˙¯·Á‰
117
