לבתה. לפי פרשנות זו, דמותן של שתי הדמויות
והמרחבים מוצגים כעת באור אחר לגמרי מזה
שהצגתי עד כה. הסטטיות, הקיפאון והשינה
שאפיינו את זוזי אינם נתפסים כאנוכיות ועצלות,
אלא כביטוי למצבה הנפשי של הדמות. זוזי
מגלמת אם חולה, לא מתפקדת, מנותקת מסביב
–
תה, אשר אינה מסוגלת לקום ממיטתה. אם,
השרויה בדיכאון קליני ואינה מסוגלת להעניק
חום, אהבה והגנה לבתה ולמלא את צרכיה.
הניתוק מהמציאות מתבטא במרחב ובזמן. היא
צמודה למיטתה, ישנה כל הזמן ומאבדת תחושת
זמן. שמש, המאופיינת בפעלתנות יתר ובתזזי
–
תיות, אינה אלא ילדה הנדרשת למלא אחר
מטלות הבית השוטפות. ילדה הכמהה לתשומת
לב, להנאה ולפעילות: "אולי תשחקי אתי באריה
וצייד? או שאת תהיי אמא פילה ואני פילון
שבדיוק נולד" )עמ' 5(. בקטע זה יש בקשה של
ילדה מאמה לסיפוק צרכים רגשיים, בקשה אשר
נענית בשלילה.
הבית המוצג ביצירה הוא בית הנעדר תחושת
מוגנות, חום ואהבה. שמש מגלמת ילדה בודדה
לנפשה הצריכה לדאוג לאמה, לדאוג לבית
ולשעשע את עצמה. לאור הפרשנות החדשה
דמויותיהן נראות שונות: שמש קטנה יותר מזוזי
והיא נראית כילדה ממש: לשמש צמות קלועות,
היא שובבה ואוהבת לשחק ולהשתעשע. באיורים
היא נראית משחקת, משתעשעת, נהנית ומשת
–
טה כמו כל ילדה: משחקת מחבואים ודמקה,
רוקדת, מדלגת ומפריחה בועות סבון. בניגוד
לדמותה של שמש זוזי נראית אישה: מבע פניה
רציני ובוגר יותר. פניה מאוירים כמסכה.
כמו בקרנבל ובתיאטרון המסכה מאפשרת לה
להחליף זהויות, ודמותה עוברת שינוי הן לאורך
העלילה והן בכל קריאה מחדש של היצירה. האפ
–
רוריות מסמלת את מצבה הנפשי של האם והפסים
נראים כמו פיג'מה, הדבוקה לגופה, אשר שרוע
על המיטה. הבית ותכולתו גם מקבלים משמעות
חדשה: הבית הרעוע הוא בית חסר יציבות והגנה,
המיטה היא מיטת חולייה של האם, הבישול,
הכביסה כל אלה ועוד מדגישים פעולות שילדה
לא אמורה לבצע. התכונות הסטריאוטיפיות של
בעלי החיים משרתים היטב את דמויותיהן של
הבת והאם: שמש כילדה שובבה, הכמהה למרח
–
בים, להנאה ולחברים. לעומתה, זוזי החתולה
השמנה המאופיינת בסגירות, סטטיות וניתוק.
סגנונה של בן צבי - השימוש במטאפורות,
בחזרות ובחירת המילים - מעצים את תחושות
הכאב. המרחבים, אשר אינם מוגדרים, נראים כמו
מנותקים ממציאות מוכרת ומקבלים פרשנות
חדשה. הבית החבוי, נראה כעת בודד ומנותק
מבתי מגורים אחרים, הגבעה הקירחת, הביצה
הקודרת, החצר הקודרת, הסביבה הרטובה והמו
–
זנחת, האותיות השחורות. כל אלה תורמים
להעצמת חוויית הדיכאון ותחושת הבדידות של
הדמויות )שלוש פעמים חוזרת המילה "לבד"
בטקסט(. השימוש במטאפורות תורם ליצירת
˙È· ‡Â‰ ‰¯ÈˆÈ· ‚ˆÂÓ‰ ˙È·‰
ÌÂÁ ¨˙‚ÂÓ ˙˘ÂÁ˙ ¯„Ú‰
‰„ÏÈ ˙ÓÏ‚Ó ˘Ó˘ Ɖ·‰‡Â
‰Îȯˆ‰ ‰˘ÙÏ ‰„„·
‰Ó‡Ï ‚‡„Ï
110
