"העני הלך לבת שלו... הראש שלו ככה נמוך...
מאוכזב. לא יודע מה לענות... לא יודע מה
להגיד... העשיר, הוא מלומד יענו יש לו את כל
ההוצאות, אבל הוא בכלל לא, מה יעשה?
מה יעשה?"
אפיזודה זו מוצגת בסגנון אחר בסיפור הגרמני,
בו מרבית המשפטים הם משפטים רפרנציאליים,
שתפקידם להעביר מידע ותכנים. משפטים אלה
מהווים גשר בין המספר לקורא, בשל היעדר קשר
ישיר בין השניים:
"אז אמר המלך שישיג גם את העלי. האיכר
אמר שהם לא מצאו אותו, אלא שדבריו הועילו
כדבר אל הרוח, והכניסו אותו לכלא. הוא היה
אמור לשבת במאסר עד שישיג גם את העלי.
המשרתים קיבלו הוראה להביא לו יום יום לחם
צר ומים, כנהוג בבית סוהר."
פרוכטמן )0991( מציינת כי הסגנון הריגושי
מתקיים גם באמצעות שאלות רטוריות, דיאלוגים
בין הדמויות, אורך בלתי קבוע של משפטים,
הקשר לא ברור בין משפטים, ריבוי של משפטי
שאלה ומשפטים המסתיימים בשלוש נקודות,
ריבוי כינויי גוף ורמז )הוא, זה וכו'(, וכן חזרות על
מילים, משפטים וקטעים. איפיונים אלה קיימים
למכביר בסיפורה של הלה: בסיפורה קיימים 11
משפטי שאלה, לעומת שניים בסיפור הגרמני.
משפטים ריגושיים ומשפטי שאלה נאמרים באינ
–
טונציה שונה מאשר משפטים רפרנציאלים.
משפטים אלה תורמים להנגנה מגוונת, כפי שניתן
לקרוא בדוגמה שלהלן:
יבוא השופט, יגיד לך: "מה אתה עושה?" תגיד
לו: "אני דג דגים", יגיד לך: "אבל אין דגים ואין
מים. איך אתה דג?" תגיד לו: "אדוני השופט אם
אני אמרתי לך, אין לי כסף לשלם, איך אתה
רוצה ממני?!
מאפיין נוסף בסגנונה של הלה הינו הדיבור
הישיר. כאשר היא מצטטת את דברי הדמויות,
המספרת מאפשרת למאזין "לשמוע" את קולותי
–
הן, מחייה אותן ובכך הופכת את הסיפור למעני
–
ין יותר. בסיפורה קיימים 84 תורי דיבור ישיר,
לעומת 21 בסיפור הגרמני. דיבור עקיף לעומת
זאת, לא קיים כלל בסיפור של הלה, אך ישנם 71
משפטים כאלה בסיפור הגרמני. כלומר, יותר
ממחצית מדברי הדמויות מוצגים באמצעות דיבור
עקיף, דבר היוצר ריחוק בין הדמויות והקורא,
ומפחית את הרגש בקרב הקוראים.
ניתן לסכם ולומר כי קיימים הבדלים משמעו
–
תיים בין הסיפור הגרמני לעירקי בתחום השפה
והסגנון. בעוד השפה הכתובה גבוהה יותר,
מלוטשת ואחידה, שפתה של הלה הינה שפה יומ
–
יומית, לעיתים חסרת דיוק תחבירי, אך משפטיה
מגוונים. השימוש הרב יותר אצל האחים גרים
במשפטים רפרנציאליים, יוצר סיפור מרוחק
מבחינה ריגושית. לחילופין, בסגנונה של הלה
קיימים משפטים אמוטיביים רבים, הכוללים
תיאורים סובייקטיביים, קיימים משפטי שאלה
רבים והעלילה מתקדמת באמצעות דיאלוגים.
כמו כן, ניתן לזהות התייחסות אל הנמענים. כל
אלה הופכים את הסיפור של הלה לסיפור חי, בעל
סגנון ריגושי ביותר.
‰Â˘Ï Ú·˜‰ ÔÈ·
כאמור, סיפורים עממיים הנודדים מתרבות
אחת לאחרת, מותאמים על ידי המספר למקום
החדש: לנופי הסביבה, לערכי החיים של תושבי
המקום, לנורמות ולמנהגים שלהם. למרות השינ
–
ויים, ניתן לזהות כי מדובר באותו סיפור. ואכן,
כבר בפתיחת שני הנוסחים ניתן לזהות את הקבוע
שבסיפורים ואת השונה.
בהתאם לחוקי אולריק )1291(, הפתיחה
מאופיינת במצב של שלווה. בנוסח של הלה,
116
