כלומר, להתחתן ולהיות עקרת בית, אולם, בניגוד
למצופה מחברה מזרחית הנחשבת שוביניסטית,
הרי שסיפור זה מציג את הנשים באור נוסף, הנותן
ביטוי לתכונות "גבריות במהותן", כמו: חוכמה,
מעשיות ואסרטיביות. כבר בתחילת הסיפור,
כאשר הגברים קיבלו לפתור חידות, הם פנו
לעזרת הנשים שבחייהם: העשיר אל אשתו והעני
אל בתו. הם ראו בהן כתובת להיוועצות, לשיתוף
ולפתרון בעיות. ואכן, הנשים מייד הגיבו בביט
–
חון: "מה הבעיה? אני אתן לך את העצה". הגב
–
רים קיבלו את העצות והציגו אותן בפני השופט.
במעשה זה, ניכרים כבוד ואמון כלפי הנשים.
בנוסף, כאשר השופט צפה בפתרון החידות
שניתנו לו על ידי הבת, הוא הביע את התרשמותו
באופן מילולי וישיר: "וואוו...! כל הכבוד!". הוא
מעריך את הנערה החכמה בריש גלי, ומיד שואל:
"את רוצה להתחתן איתי? אני מוכן להתחתן
איתך". הסמיכות בין התפעלותו מחוכמתה
והצעת הנישואין, יוצרת מסר סמוי כי החוכמה
היא תכונה/יכולת חשובה שכדאי לחבור אליה.
היא מאפשרת ניעות חברתית וחיי רווחה. מסר זה
מתחזק בזכות העובדה שבסופו של דבר, היא זו
שקיבלה את הארנק ולא אף אחד מהגברים
שדרשו אותו. כשהשופט מציע נישואין לנערה,
הוא מבקש ממנה את התשובה, ולא מאביה, דבר
המרמז על הסתגלות לתקופה העכשווית בה
גברים ונשים בוחרים בעצמם את בני זוגם. כאשר
הוא שואל אותה האם תיאות להינשא לו, הוא
123
שלו וכל המשפחה וזה, אז הוא דרס חמור. איך שהוא הלך בעגלה דרס חמור. אז השופט אמר
לו: "אתה תשלם, נגיד, עשר לירות". אמר לו: "אדוני, אין לי לשלם. יש לי משפחה ועשרה
ילדים ואני לא מרוויח טוב". אמר לו: "לא יעזור לך שום דבר, אתה צריך לשלם".
באו אנשים אמרו לו: "אתה יודע מה... אל תהייה עצוב, אל תתרגז לך לאשתו של השופט,
אישה טובה ורחמנית. לך תדבר אתה והיא תיתן לך עצה מה לעשות". הוא הלך, באמת סיפר
לה את הסיפור, כאב לה עליו, אמרה לו: "אתה יודע מה? אתה תעשה בור, תחפור בור, תביא
חכה של דגים ואתה תעמוד באותו הזמן שחוזר השופט מהעבודה שלו. ואתה תתחיל עם
החכה: "הו...! אני תופס את הדג... הו...! תפסתי עוד דג". יבוא השופט, יגיד לך: "מה אתה
עושה?" תגיד לו: "אני דג דגים". יגיד לך, יגיד לך: "אבל אין דגים ואין מים. איך אתה דג?"
תגיד לו: "אדוני השופט אם אני אמרתי לך, אין לי כסף לשלם, איך אתה רוצה ממני?"
אז הוא עשה את הכל, בא לאשתו, אמר לה: "אף אחד לא נתן לו את העצה, לבן אדם הזה,
רק את! תגידי את האמת"! אמרה לו: "כן. את האמת, כאב לי עליו. בן אדם אומר לך שאין
לו, צריך להתחשב בו. נכון, אי אפשר לעבור על החוק, אבל תתחשב בו". טוב, השופט ויתר
לו. בא אמר לה: "תשמעי, תקחי כל מה שיש לך יקר בבית ותלכי להורים שלך!. יותר אני
לא רוצה אותך! אמרה לו: " טוב,. אבל אני נכנסתי במסיבה... ובמשקה... ובתזמורת... ופה
שם, אני רוצה גם תעשה לי משתה, ומסיבת פרידה, ותזמין. אנשים תזמין. ואף אחד לא ידע
שאנחנו נפרדים. נגיד יש לנו יום נישואין". אמר לה: "טוב", אמר לה: "אבל שוב פעם אני
אומר לך, כל מה שיש לך יקר בבית תקחי אותו להורים שלך".
היא, מה עשתה? דיברה עם המשרתים, נתנה לו לשתות... לשתות... לשתות... עד...
שהשתכר ונרדם. כשהמוזמנים ראו שהשופט נרדם, כולם הלכו הביתה. אמרה למשרתים:
"תשמעו, קחו את בעלי, שימו אותו באוטו, קחו אותי להורים שלי". סידרו לו מיטה, וישן.
אותו לילה אצל ההורים שלה. קם בבוקר, מסתכל ...בית אחר... מקום אחר... אצל ההורים
שלה... אמר לה: "מי הביא אותי לפה?" אמרה לו: "אתה לא אמרת, מה שיש לך הכי יקר בבית
תקחי אותו להורים שלך? לא מצאתי יותר יקר ממך, הבאתי אותך להורים שלי".
את מבינה? וזה כל הסיפור. סיפרו את הסיפור כשהיינו קטנים כדי להסביר לילדים
שילמדו משהו.
