כשאביה משתף אותה בהחלטתו לגבי המכתש,
היא מציעה להמתין, וזהו. הדיאלוג מסתיים, והוא
מוציא את תוכניתו אל הפועל.
בסיפור העירקי, למעט העימות בין השופט
ואשתו, כפי שיובא בהמשך, לא קיים עימות בתוך
המשפחה. נהפוך הוא, קיימת מערכת יחסים המו
–
שתתת על שיתוף וכבוד הדדי: העשיר והעני הול
–
כים כל אחד לביתו, העשיר פוגש באשתו, והעני
את בתו. כל אחד מהגברים משתף את בת משפח
–
תו בקורותיו, וכל אחת מהן משיאה לו תשובות,
אותן מציגים הגברים בפני השופט. בתו של העני
מגלה רגישות כלפי אביה, והוא מצדו, מתייחס
אליה במלוא הרצינות, משתף אותה בחששותיו
ומכבד את יכולותיה. סחייק )8891( מציין כי
"כלפי חוץ נוצר הרושם המוטעה, שמעמד היהו
–
דייה בבגדד היה נחות, אולם המציאות הייתה
שונה. בדרך כלל, לאישה היהודייה היה מעמד
איתן ומכובד בביתה, לצד בעלה ובקרב ילדיה ]...[
מעמד זה נרכש בתוקף המנהגים והכללים שהיו
מקובלים בקרב היהודים מדורי דורות" )עמ' 86(.
העימות הבין דורי אינו מתקיים בסיפור של
הלה, ייתכן ובשל הדגש על כיבוד אב ואם בחברה
המסורתית-מזרחית אין ממרים את פי האב. האב
הוא בעל הסמכות בהחלטות החשובות של
המשפחה ועל פיו יישק דבר. בשולחן ערוך )סימן
קמג סעיף ט( נקבע כי "אפילו אביו רשע ובעל
עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו, ואפילו ממזר חייב
בכבוד אביו ומוראו, ויש אומרים דאינו מחויב
לכבד אביו רשע, כל זמן שלא עשה תשובה ואך
לצערו אסור, ויש להחמיר כסברא הראשונה".
הבת בסיפור מאוד רגישה ואמפתית לאביה:
"אז באה הבת שלו, יש לו בת יחידה. אמרה לו:
"אבא מה העניינים? למה אתה עצוב היום? למה
אתה מאוכזב? מה קרה?" כשהיא שומעת על החי
–
דות, היא מתגייסת מיד ומרגיעה אותו. האב בסי
–
פור העירקי, בניגוד לסיפור הגרמני, כן מקשיב
לבתו. דבר זה תואם את דמות העני המסכן שהלה
מנסה לבנות.
העימות המשפחתי האחר, הקיים בשני הסיפו
–
רים, הינו בין האישה ובעלה. בעוד שבסיפורים
רבים המצב הכלכלי עומד בעוכרי חיי נישואין
מאושרים )נוי, 0791(, לא כך הדבר בסיפור זה.
בשני הנוסחים האישה מתערבת בעבודתו של
בעלה, כשהיא מייעצת לנידון דרך להמחיש לו
את האבסורדיות שבהחלטתו, והתערבותה היא
הגורמת לקרע בין בני הזוג. המעבר מאהבה
לשינאה הבא כתוצאה מן העימות, הוא לפעמים
פתאומי, מהיר ודרסטי )נוי, 0791(, והגבר מבקש
מאשתו לעזוב את הבית. מאחר שהם חיו חיים
טובים, מדוע התרחש משבר כה אקוטי ביחסיהם?
נוי )0791( מציין כי עימות המתרחש לאחר תיאור
מצב שלווה, ממחיש כי החיים היו טובים רק
לכאורה. אך נראה כי בשני הנוסחים הדבר קשור
למעמד האישה וההתייחסות אליה, ובתחום זה
ניתן לראות הבדל בין שתי התרבויות, אם כי
המסרים סמויים.
בסיפורי האחים גרים מצויים לא מעט מסרים,
הנחשבים כיום לשוביניסטיים ומבטאים את
מעמדה הנמוך של האישה בחברה ביחס לגבר.
אמנם אין עוררין כי הנערה חכמה ובעלת תושי
–
יה, אולם המספר מציג את חוכמתה של הבת
בדרך השלילה, כשהוא מעלה ספק ביכולות בינ
–
תה, באמצעות מילת התנאי "אם", המופיעה
שלוש פעמים: כאשר המלך דורש כי יביאו אותה
אליו הוא אומר: "אם בתך חכמה כל כך, הבא
אותה לכאן. כאשר נאלצה להתייצב בפני המלך,
הוא אמר לה שאם היא פיקחית ]...[ ואם תפתור
את החידה, הוא ישא אותה לאישה". כאשר היא
מנסה למלא את אחת המטלות של המלך, להגיע
אליו לא רכובה ולא בנסיעה. היא נקשרת לחמור
והוא גורר אותה בדרך המאובקת. ללא ספק,
כניסה משפילה ונעדרת כל אלגנטיות ומלכותי
–
ות. זאת ועוד, המלך לא טורח לבקש את ידה.
בניגוד לנוסח העירקי, בנוסח הגרמני המלך אינו
מתנה את הנישואין באי התערבותה בענייניו,
שכן, ייתכן ואינו מאמין ביכולותיה.
בהמשך, המלכה, בסיפור הגרמני, התנתה את
עזרתה לעני בכך שפעילותה לא תתגלה. היא
חששה מהמחיר אותו תשלם על התערבותה.
ואכן, כאשר המלך מגלה זאת, הוא מסלק אותה:
"זמנך עבר! שובי למקום ממנו באת, לבית האיכ
–
רים שלך". כלומר, למקום הנמוך ממנו באת, ולא
לבית אביך, למשל. הוא מסלק אותה מהארמון
בצורה מעליבה. אולם למרות דבריו הקשים של
המלך, אשתו "נפלה על צווארו, נשקה לו ואמרה
שתבוא להיפרד ממנו".
לעומת זאת, בנוסח העירקי, מעמדה של האישה
מכובד יותר, הן בתוך המשפחה והן מחוצה לה.
אמנם, ישנה עדות לכך כי הנערה מנסה להתאים
עצמה לתפקידים המגדריים שאליהם חונכה,
120
