תהליך אחר העשוי להתרחש הוא הפוך לקודמו,
מדובר בתופעה המכונה 'שימור שפה'
maintenance
language
או דו-לשוניות מוסי
–
פה, דהיינו, רכישת שפה חדשה שאינה באה על
חשבון שפת האם. הבחירות הלשוניות )
language
choices
( וההתנהגות הלשונית )
language
behavior
( משקפות את הסיכוי של המהגר לשמר
את תרבותו ושפתו לצד רכישת השפה החדשה.
כפי שצוין לעיל, הצורך לאמץ שפה חדשה
כחלק מתהליך ההגירה נוגע לזהות עצמית )טנ
–
נבאום, 3002(. השימוש בשפה מסוימת מגדיר מי
אנחנו ולאן אנו שייכים. החוקרים מרכוס, איסמה
וגוימון )
Guimon
& Eisma
Marcos,
אצל
טננבאום, 3002( תיארו מטופלים דו-לשוניים,
שדיווחו על חוויה של 'תחושת עצמי ספציפית
לשפה'. כביכול, קיימים שני אנשים שונים שכל
אחד מהם פועל בשפה שונה,
וכל שפה נושאת עמה מערכת
ערכים, קונפליקטים ומנגנוני
הגנה הייחודים לה. למעשה,
היכולת לעבור משפה אחת
לשפה אחרת, משמעה יכולת
לשנות זהויות חברתיות. יכולת
זו מבטאת לא רק גמישות לשו
–
נית, אלא גמישות תרבותית
ואתנית. היעדר דו-לשוניות, מסמן את הזהות
הסטטית שאינה יכולה להשתנות ולהתחלף
2006)
Martin,
& Creese
Bhojani,
(Bhatt,
.
גולן-קוק )8002( מציינת כי מאפיינים דמוגר
–
פיים, כולל הגיל בעת ההגירה וזמן השהות
בארץ הקולטת, הינם בעלי השפעה הן ביחס
לגיבוש זהות והן בהקשר לרכישת שפה שנייה
ושימור שפת המוצא. ההשערה היא שככל
שהגיל בעת המעבר נמוך יותר וככל שהשהייה
בארץ הקולטת ארוכה יותר, כן תתחזק הזדהותו
של המהגר עם החברה הדומיננטית על חשבון
תחושת השייכות לקבוצת המוצא, ויגדלו סיכוי
–
יו להגיע לשליטה מלאה יותר בשפת הלאום,
ולהעדיף את השימוש בה על פני השימוש
בשפת המוצא, שייתכן שהתפתחה פחות )אם
בכלל( במרוצת השנים. בעקבות המגמה הכלל
עולמית של מעבר יחידים ממדינה למדינה,
ממניעים שונים, חוקרים רבים מתחום מדעי
החברה עוסקים בניסיון ליצור טיפולוגיות ומוד
–
לים של הגירה. בעשורים האחרונים נוספו
להגדרת המהגר המסורתי מספר תתי-טיפוסים
של מהגרים ובתוכם גם השליחים.
הספרות המחקרית העוסקת בתופעת השליחות
העסקית מגדירה את השליחות כ-
Relocation
או
Placement
Internationa
)אסא, 8002(, ומכנה
את השליח בשם הלועזי
expatriate
או
sojourner
1990;)
Gregersen,
& Black
1998;
Aparna,
&
Hyland.
Caligiuri,
1984
Church,
.(
המעבר הבין-תרבותי שחווים שליחים מטיל
עליהם אתגרים ייחודיים. בזמן השהייה במדינת
היעד השליחים לעולם לא נטמעים בה. הסיבה
לכך היא שיש להם תחושת זהות שממשיכה לחבר
אותם כל העת לארץ המוצא, ולכן הם לעד אור
–
חים )
1999
Kaminsky,
.(
ככל המהגרים האחרים, הם חווים במעבר זה
תהליכים של שינויים בזהותם ובתרבותם, וכן
עליהם לרכוש את השפה של מדינת היעד. אך
בנוסף, הם חשופים להלם תרבותי הפוך )
reverse
shock
culture
( כשהם חוזרים למדינת המוצא,
תהליך המוכר כ-
Repatriation
2007)
(Merali,
.
למרות הקשר הנמשך לארץ המוצא, המרחק
ממנה בזמן השליחות משנה את ההסתכלות על
הבית ומפריע להמשכיות החיים
2007)
(Merali,
.
מחקרים רבים מצאו את הקשר שבין הכנת
השליח ומשפחתו לפני היציאה לשליחות ולפני
החזרה לארץ המוצא כמשמעותיים ביותר בתהליך
הסתגלותו במעברים הבין תרבותיים שהוא חווה
1990;)
Gregersen,
& Black
1991;
Adler,
1998;
Aparna,
&
Hyland
Caligiuri,
Certo,1997
.(
ילדי שליחים, בהיותם סוג של מהגרים, עומדים
אף הם בפני המשימה של רכישת שפתה של ארץ
היעד בהיכנסם למערכת החינוך שלה. לטענת
מרלי
2007)
(Merali,
, עלול מעבר זה להוות
הפרעה ברכישת כישורי אוריינות בסיסיים בשפת
האם, וכן בשפת היעד. מצד שני, ילדים שרכשו
את שפת ארץ היעד בשלבים מוקדמים של ההת
–
פתחות, עשויים להפוך לדו-לשוניים.
ÌȇˆÓÓ ‰È‚ÂÏ„Â˙Ó ∫¯˜ÁÓ‰
במחקר שערכתי התחקיתי אחר התהליכים
שעוברים שני ילדי שליחים במעבר הבין-תרבו
–
תי. מטרת המחקר הייתה לתאר את תהליך הסתג
–
לותם לתרבויות השונות שבהן נקלטו, לעקוב
ı¯‡Ï ͢Ӊ ¯˘˜‰ ˙¯ÓÏ
ÔÓÊ· ‰ÓÓ ˜Á¯Ó‰ ¨‡ˆÂÓ‰
˙‡ ‰˘Ó ˙ÂÁÈÏ˘‰
ÚȯÙÓ ˙È·‰ ÏÚ ˙ÂÏÎ˙Ò‰‰
ÌÈÈÁ‰ ˙ÂÈ΢ӉÏ
20
