פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

108 / 122

˙È˘‡¯Ó ÏÁ‰ ˙Èχ¯˘È‰ ˙ÂÓ‡· ȇ¯˜Ó‰ ËҘˉ
Ìȯ˘Ú‰ ‰‡Ó‰
È˙ÂÊÁ ˘¯„ÓΠ͢˙‰ ¯ÙÒ
±∞∏
‰ Ò Ó
ט ל י ת מ י ר
˙„ÏÂÓΠ͢˙‰
במאמר זה אעקוב אחר מופעיו השונים של
הטקסט התנ"כי באמנות הציונית-ישראלית
לתקופותיה השונות, הן כבסיס ישיר לדימוי
חזותי והן כטקסט כתוב. אנסה להפריד בין הסבוך
והקשה להפרדה, ולהוציא מן הדיון דימויים
הקשורים להווי יהודי כללי ולמסורת היהודית,
כמו דימויים של בתי כנסת, בתי מדרש, מראות
העיירה היהודית, יהודי מתפלל וכדומה. אבקש
להדגיש שעצם תהליך הפרימה בין הדימויים
השונים הקשורים לעולם היהודי הוא חלק מפרק –
טיקת השימוש הציוני בטקסט המקראי, פרקטיקה
שבודדה את הטקסט מן המסורת הדתית-אמונית
שבה נוצר והפכה אותו לטקסט נפרד ועצמאי.
"לי, שנולדתי בארץ ישראל", כתב משה דיין
בספרו "לחיות עם התנ"ך", "לא היתה המולדת
אהבה מופשטת. חבצלת השרון והר הכרמל היו
ממש שבממש, פרח נותן ריח והר שרגלי דרכו
בשביליו. אף-על-פי-כן לא היה לי די בישראל
שראיתי בעיני ומיששתי בידי; גם את ישראל
העתיקה, את ישראל של השמות והפסוקים, רציתי
לעשות ממש. ראיתי לנגדי לא רק את הקישון
העובר בשדות נהלל ובכפר יהושע, אלא גם את
הקישון נחל קדומים הגורף את צבא סיסרא.
"כשם שביקשו הורי, הבאים מן הגולה, לעשות
את ארץ ישראל הרוחנית של הספרים למולדתם
הגשמית, כך ביקשתי אני להקנות למולדתי הגש –
מית עומק רוחני-היסטורי, ולהפיח בחורבות
ובתלים השוממים את נשמת העבר, ולהחיות את
ישראל של ימי האבות והשופטים והמלכים."
משה דיין, החקלאי, הלוחם והארכיאולוג, גילם
באופן מושלם את דמותו של היהודי החדש בארץ
ישראל, שגישר, מכוח תודעתו וגופניותו, בין שתי
תקופות רחוקות - תקופת התנ"ך ותקופת ההת –
יישבות החדשה בארץ ישראל. בעיניו היה זה רצף
טבעי ומובן מאליו: "באנשי דגניה ונהלל, המקו –
מות שגדלתי שם, ראיתי את ממשיכי דרכם ]של
האבות[, לא רק משום שבאו לארץ לא נודעת להם
ועשוה מולדתם, אלא גם מפני שאף הם, כאבות,
לא ביקשו להם חיים חדשים סתם, אלא שאלו
לטעמם ולתכליתם, וראו לנגדם לא את ההווה
בלבד אלא אף את העתיד; לא את עצמם בלבד
אלא את זרעם אחריהם."
גם יצחק טבנקין, ממנהיגי
העלייה השנייה, עמד על
הקשר הייחודי של בני דורו
אל הטקסט המקראי: "אין
לתאר את עולמם הרוחני של
בני העלייה השנייה בלי לציין
את השפעתו המיוחדת של
ספר התנ"ך עליהם, אשר היה
גם גורם חי ומשפיע על בני
העליות שקדמו להם. ]…[ ארץ ישראל חיה בזיכ –
רונם של היהודים כמולדת. הזיכרון הזה אצור
בתנ"ך… בימי העלייה השנייה עוד היה התנ"ך
נכס נפשי לכל כמעט…"
˙ËÏÁÂÓ‰ ‰˙¯Ê
‰˘„Á‰ ı¯‡‰ Ï˘
¨¯˙ÂÈ ˙ÎÎÂ¯Ó ‰ÎÙ‰
̄‰„‰ ˙ÂÚˆÓ‡·
ȘÂÒÙ Ï˘ ˜ÂÁ¯‰
ÂÈ˙ÂÏÈÏÚ ͢˙‰
108
‡È‰ ¯ÈÓ˙ ÈÏË
¨˙È‡ÓˆÚ ˙¯ˆÂ‡
˙ÈÂȯÂËÒȉ ‰ˆ¯Ó
˙Èχ¯˘È ˙ÂÓ‡ Ï˘
‰„¯‡ Ô¯ ∫ÌÂÏȈ