13 / 40
תפקידים אחרים, צפו בסיטואציה ולאחר מכן
השתתפו בלמידת עמיתים. “החוויה היתה
מצחיקה מאוד ואיפשרה פורקן”, אומרת הרטל.
“מעבר לזה, לקבוצה יש הרבה כוח ופוטניציאל
תמיכה. פתאום אותה מורה ראתה שעוד מורים
מתמודדים עם מצבים דומים, שזה לא רק אצלה.
המשתתפים דיברו על פתרונות שונים ודרכי
פעולה, ובפעם הבאה יהיו לה יותר כלים
להתמודדות”.
הטיפ של הדס הרטל:
להתחבר לעצמך
לפתח מודעות ולא לטאטא מתחת לשטיח
תחושות קשות. לעצור לפני שמגיעים
לנקודת אל-חזור. להתייעץ עם עמיתים
או אנשי מקצוע, לקחת חופש. לחשוב מה
אני עושה כדי למלא מצברים, אולי פעילות
גופנית. להיזכר למה בחרתי במקצוע ולנסות
להתחבר לכך.
"איך אפשר להשתעמם עם
החדשנות הטכנולוגית"?
"כשגם תוכניות הלימוד והתכנים משתנים
כל הזמן, וגם השינוי הטכנולוגי משמעותי כל
כך, איך אפשר לדבר על שעמום ושגרה?" תוהה
אמון. הוא מלמד 81 שנים, שבהן חינך וריכז
מקצוע, ובחמש השנים האחרונות עבד גם כסגן
מנהל. "המורים חייבים להתקדם ולהתמקצע כדי
להדביק את הידע של התלמידים. מסך המחשב
הוא המפתח ללבו של התלמיד, וגם המפתח
להנאה של המורה", הוא סבור.
בכל שנה, מספר אמון, הוא נכנס ללחץ מחדש,
אבל הוא נהנה מהדינמיות והאינטנסיביות של
העבודה ומהמפגש עם התלמידים: "בכל שנה
יש משהו חדש, תוכנית חדשה, רעיונות חדשים.
וזה מה שמכניס את הטעם לעבודה".
להתחדש ללא הפסקה
"העבודה היא חלק מהמהות שלי, ויש לי צורך
ליצור ולתת מעצמי", אומרת זאנו. "יש לי מטען
של ידע, יכולות וקשרים שצברתי עם השנים,
ואני כל הזמן מנסה לחלוק אותו ולהרחיב אותו".
כשזאנו נתקלת בקשיים, היא לא נותנת להם
לייאש אותה. "לפעמים אני הולכת הביתה
ומרגישה שסחטו אותי במכונת כביסה", היא
אומרת. "אבל אני לא נתקעת על זה. אני יוזמת
דברים חדשים כדי לא להיתקע ולא להתנוון.
אני חושבת איך לגשת אל הילד מזווית אחרת,
איך לברר מה קרה כשהסערה שוככת. וכשאני
מצליחה - כשילד קורא, כשילד פותר תרגיל
- אני מרגישה שהגשמתי עוד חלום. הסיפוק
שלי כל כך גדול שמיד בא לי להמשיך הלאה,
להגיע לעוד הישגים".
זאנו חלמה להביא את בית הספר שלה
לאקדמיה, ובעזרת קשרים עם אנשי אקדמיה,
יזמה פרויקט מיני-אקדמיה של מפגשי
מדע בפקולטה לחקלאות ברחובות, שכיום
מתקיים פעם בשבועיים באופן קבוע, במימון
האוניברסיטה. הפרויקט הזה התגלגל הלאה,
וממנו נולד פרויקט "מרצה צעיר": תלמיד
הלבוש בחליפה ועניבה מרצה להורים ולילדים
על נושא מסוים. "ההנאה מניעה ומקדמת עוד
ועוד", אומרת זאנו. "עם הפרויקט הגענו לנשיא
הקודם שמעון פרס, ודרך אנשים מהאוניברסיטה
הגיעו אלינו תורמים. הקמנו גינה קהילתית,
וקיבלנו פרויקט רובוטיקה לבית הספר. כשהייתי
בחו"ל יצרתי קשרים עם הקהילה המקומית וגם
דרכם הבאתי פרויקטים לבית הספר ושיתוף
פעולה עם בית ספר יהודי בקנדה, לכתיבת
מכתבים זה לזה. כך שבטח לא משעמם. צריך
ליזום ולעשות, ואין סוף לעניין".
הטיפ של ברטי זאנו:
לפרגן, לפרגן, לפרגן
עזרו אחד לשני. השנה סייעתי למנהל בארגון
המערכת. כשראינו שלאחת המורות היה
קשה, דאגנו לאוורר אותה לשעה. היא גם
צברה כוחות וגם היתה מוכנה יותר לעזור
לאחרים בהמשך. כשמפרגנים לי אני לא
רוצה לאכזב, האנרגיה שלי גבוהה יותר ואני
רוצה לעשות עוד ועוד. ככל שמפרגנים
ונותנים – רמת הנתינה עולה וקל יותר
להתמודד עם הקשיים.
הדס הרטל. "צריך לפתח
מודעות ולא לטאטא מתחת
לשטיח תחושות קשות"
גיל פרץ. "יש בעבודה הזאת
הרבה נקודות של קושי,
ומה שיעזור להתגבר עליהן
הוא החזון"
פייסל אמון. "יש רגעים קשים
בעבודה, אך אלה גם הרגעים
המאתגרים והמרגשים שבה"
ברטי זאנו. "לפעמים אני הולכת
הביתה ומרגישה שסחטו אותי
במכונת כביסה, אבל אני לא
נתקעת על זה"
צילום: מור ברנשטיין
13
שיעור חופשי
>
ינואר 5102