20 / 40
// קארן טל
מקורות ההשראה
ב
־6891 ישבה הסטודנטית קארן
טל בקורס מבוא לסוציולוגיה של
החינוך באוניברסיטה העברית
והאזינה למרצה, הפרופ' חיים אדלר,
ברוב קשב. "המפגש הזה נחקק חזק בזיכרון
שלי", אומרת טל, לשעבר מנהלת בית הספר
ביאליק-רוגוזין בתל אביב וכיום מנכ"לית
המיזם "תובנות בחינוך", מרכז ליזמות חינוכית
ניהולית בבתי ספר. "הייתי סטודנטית לחינוך
ולשון עברית, אחת מכ־002 סטודנטים שישבו
באולם הגדול באוניברסיטה. הפרופ' אדלר דיבר
על הריבודיות של החברה הצרפתית והתורה של
הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה, לפיה המנבאים
להצלחת האדם הם השכלת האם ורקע סוציו־
אקונומי. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, לא יכול
להיות שכך זה יהיה דור אחרי דור. הרגשתי שזו
משוואה אכזרית".
זו היתה מעין נקודת מפנה, שבה טל גמרה
אומר לשנות את השיטה. לימים היא פגשה
את פרופ' אדלר בבית הספר מנדל למנהיגות
חינוכית, ובעזרתו, בין השאר, גיבשה את התחושות
והאמונות הפנימיות שלה לחזון חינוכי. כיום,
במיזם שהקימה, טל מנסה לגרום לאנשי חינוך
להעניק תקווה לילדים מרקע סוציו־אקונומי נמוך.
עד כה הצטרפו למיזם 61 בתי ספר.
כדי להבין את דרך פעולתה, יש לחזור
לביאליק־רוגוזין. בית הספר הפך לעיר מקלט
ולבית לילדים מעוטי יכולת, פליטים ומהגרי
עבודה, ילדי עולים ותושבים ותיקים הגרים
בשכונות דרום תל אביב. בעזרת צוות מסור ואוהב,
הילדים הללו הצליחו להתרכז ולהגיע להישגים
טובים בלימודים. טל השכילה תמיד לגייס אנשים
טובים לצדה. לא רק אנשי חינוך, אלא גם בכירים
בחברות הייטק, בעלי ממון ומתנדבים, וכן לגייס
קרנות ומשאבים לפיתוח בית הספר. היא הפכה
את קמפוס ביאליק־רוגוזין למודל חינוכי, ועל
כך זכתה בהוקרה ובפרסים שונים, מפרס ארצי
בחינוך ועד פרס צ'רלס ברונפמן לחינוך (1102).
באותה שנה, היא פרשה מניהול בית הספר
והקימה את תובנות בחינוך. במיזם הזה היא
ממשיכה ליצור שיתופי פעולה עם משרד החינוך,
רשויות מקומיות, התעשייה, מערכת הביטחון,
המגזר השלישי, האקדמיה ומתנדבים רבים. גרעין
המייסדים כולל קבוצת מנהלים בכירים מהמשק
הישראלי.
הגעת לאן שהגעת, בעצם, למרות המקום
שבו גדלת.
"גדלתי בעיר גנים, שכונה שאין מה שמתאר
אותה טוב יותר מהדיסוננס בין השם עיר גנים
ושמות הרחובות שניתנו להם שמות של פרחים
יפים - רחוב הנורית למשל - והמציאות של
ה'סלאמס' המדכא ברחובות אלה ממש. ובתוך כל
זה, זכיתי לגדול בבית מטפח מאוד. הורי, שעלו
ממרוקו, היו ההשפעה הראשונה והחזקה עלי.
אבא עליו השלום, שהלך לעולמו לפני חודש,
לא דיבר הרבה. המודלינג שלו היה של עשייה.
הוא מעולם לא היה במקום של להתלונן. מבחינתו
הוא מימש חלום של ציונות ועלה לארץ ישראל.
זה הזין אותו מבחינת הרוח, אף שעבד בשלוש
עבודות כדי לפרנס אותנו ולשלוח אותנו לבתי
ספר איכותיים. הוא היה יוצא בחמש וחצי בבוקר
מהבית, עובד בתור דוור, ואז היה עובר לכנסת
למלצר שם, ובערב מילצר באולם חתונות. והוא
לא הפסיק ללמד את הערך של נתינת צדקה.
כשאתה גדל במחשבה שאתה יכול לתת, אתה לא
חושב שאתה עני, אלא מה יש בתוכך.
"אפשר להגיד שהשכונה שבה גדלתי היתה
מקור של השראה במובן ההפוך. מגיל צעיר
הבחנתי בילדים בבלוק הסמוך. שמתי לב שכולם
ויתרו עליהם. אותי זה שרט, ופיעם בי הרצון
לעבוד עם ילדים ולהאמין בהם. הבנתי שאם יש
מישהו מבוגר שרואה אותך ומאמין לך, אתה יכול
לצאת מהמצב שלך. כשסיימתי את תיכון פלך,
התגייסתי ועבדתי כמורה חיילת בפרויקט נערי
רפול. למדתי בבית ספר דתי אבל היה ברור לי
שאני עושה צבא. הרגשתי שאני בת מזל שקיבלתי,
ורוצה לתת חזרה. היה ברור שהתשוקה שלי היא
העבודה עם ילדים".
איזה אנשי חינוך השפיעו עליך?
"המנהלת שלי בתיכון פלך בו למדתי, פרופ'
אליס שלוי, היתה אישיות חינוכית ממדרגה
ראשונה. אורך הרוח שלה והמוכנות שלה להקשיב
לניואנסים לימדו אותי פרק חשוב בהקשבה
לתלמידים. הדלת שלה היתה פתוחה לרווחה. זה
לא היה מובן מאליו עבור תלמידה מעיר גנים.
"ד"ר אריה גייגר לימד אותי אזרחות בכיתה י'.
לא התחברתי לשיעור והוא אמר שבמקום להיות
נוכחת, אני יכולה לעשות עבודה. בחרתי בנושא
של שיקום שכונות וחקרתי אותו. התוודעתי למקרו
של שכונות המצוקה. זה פתח לי צוהר לתודעה
חברתית. עד אז חשבתי שהכל זה באחריות של
האדם, אבל הבנתי שגם לרשויות יש אחריות על
מה שקורה לילד שגדל בשכונות בפריפריה".
באוניברסיטה למדת חינוך. מי היו
המרצים שלך?
"פרופ' צבי לם לימד אותי שילד מתפתח
בעזרת סוציאליזציה, חיברות, אקולטורציה,
תרבות והזהות שלנו, המשמעות של היותנו פה;
והאינדיבידואציה, השונות שלנו והצורך שיתייחסו
אלינו כאל אינדיבידואל. העתקתי את העקרונות
הללו לחינוך.
"עם פרופ' אדלר היה לי דיאלוג מפרה, בעיקר
כשהגעתי לבית הספר מנדל. זו היתה מתנה לחיים,
תוכנית בית הספר למנהיגות חינוכית. הלימודים
שם והמפגשים מעוררים המון תהיות, ופותחים
אינסוף חלומות. בסופו של דבר, זה מזקק ויוצר
תמונת עולם בהירה על תחושת השליחות שלך".
וזה מה שאתם עושים בתובנות בחינוך?
"אנחנו נותנים רוח גבית למנהלי בתי ספר
שנמצאים בפריפריה, ומסייעים להם ליהפך לבתי
ספר מעוררי השראה כמו ביאליק רוגוזין. אנחנו
מאתרים אותו ניצוץ של מנהיגות חברתית,
שבזכותו מנהלים יכולים להוביל את המערכת
קדימה. הכוונה היא לתת מענה כולל לצרכי
התלמידים מבחינה לימודית, רגשית וחברתית.
בדרך זו נהפך בית הספר לעוגן המרכזי בחיי
התלמידים והקהילה הסובבת אותם.
"תובנות בחינוך מגייס לכל בית ספר שנמצא
תחת כנפיו סכום התחלתי של 05 אלף דולר
לשנה למשך שלוש שנים, ומסייע לגייס בהמשך
משאבים נוספים. אנחנו מביאים את התמיכה
בצורת ניסיון וידע מקצועי. בכל בית ספר פעילים
מנהל/ת ידע ורכז/ת מתנדבים. אנחנו מתווים דרך
למנהלים. זה קורה אחד על אחד: אני יושבת עם
מנהלת בית ספר שנתקלת בקשיים גדולים בדרך
להפוך את בית הספר להצלחה ואנחנו חושבות
ביחד איך להקים הנהגה הורית, איך מבססים בית
ספר בתוך הקהילה, איך מגייסים מקור של כוח
ואיך מגייסים את הקהילה".
איך מתחילים לשנות את התפישה?
"אם מנהלי בתי ספר היו מוכנים לראות
בילדים שמתחנכים אצלם את הילדים הביולוגיים
שלהם והיו מצליחים לתת לילדים תחושה של
בית, להנחיל להם אותה גישה של הישגיות שהם
רוצים להנחיל לילדים שלהם, זה היה עושה שינוי.
אני מעתיקה את העולם של המשפחה לעולם
של החינוך. אנחנו רוצים שלילדים הביולוגיים
שלנו תהיה מוביליות ואנחנו רוצים לפתח את
הערכים שלהם כבני אדם. אנחנו ממקמים אותם
בשרשרת הדורות, ודואגים שישמרו את השונות
והקסם האינדיבידואלי שלהם. אם נעתיק את
יכולת ההכלה הזו לבית הספר, ניתן לתלמידים
שלנו הזדמנות".
"אנחנו רוצים שלילדים הביולוגיים שלנו תהיה מוביליות
ואנחנו רוצים לפתח את הערכים שלהם כבני אדם. אנחנו
ממקמים אותם בשרשרת הדורות, ודואגים שישמרו את
השונות והקסם האינדיבידואלי שלהם. אם נעתיק את יכולת
ההכלה הזו לבית הספר, ניתן לתלמידים שלנו הזדמנות"
כשקארן טל שמעה
באוניברסיטה כי הצלחתו של
אדם תלויה ברקע
הסוציו־אקונומי שלו, היא
נדרה לשנות את המשוואה הזו.
שלושה עשורים אחר כך, אשת
החינוך שהפכה את ביאליק
רוגוזין לבית ספר משגשג,
למרות הרקע הקשה שלו,
הקימה מיזם שמבקש להביא
את הבשורה לבתי ספר נוספים
בפריפריה. בדרך השפיעו
עליה אנשי חינוך רבים -
תמירה גלילי
וגם אבא שלה
"אני מעתיקה
את העולם
של המשפחה
לעולם של
החינוך"
קארן טל. "פיעם בי הרצון לעבוד
עם ילדים ולהאמין בהם"
צילום: עיתון הארץ/תומר אפלבאום
צילום: עיתון הארץ/תומר אפלבאום
יוני 5102
<
שיעור חופשי
20