22 / 40
מה
משותף לבית ספר
ממלכתי־דתי בגבעת
שמואל, ולבית ספר
בדואי בנגב? לא רק
השאיפה למצוינות: הראשון, בית הספר "מורשת
נריה", טיפח מורה שזכתה בתחרות "המורה של
המדינה", ואילו השני, בית הספר "נווה מדבר",
זכה בפרס החינוך בשנה שעברה. כשמדברים עם
מנהלי בתי הספר הללו על התרבות הניהולית
שמתוכה צמחו ההישגים האלה, מבינים שמילת
המפתח, ככל הנראה, היא שותפות.
, בונה את
2012־
מורשת נריה, שהוקם ב
הייחודיות שלו בתחום המדעים ומפעיל תוכניות
מגוונות בתחום. מנהלת בית הספר, אילה צדוק,
התחילה את דרכה כמורה למדעים, והמשיכה
כרכזת תחום מדעים, סגנית מנהלת ורכזת במרכז
מחוננים. "צמחתי מהשטח ותמיד הקפדתי לצאת
מתחום הכיתה ולעשות תפקיד נוסף", היא אומרת.
כיום היא עובדת על התזה שלה בנושא מנהיגות
מעצבת של מנהלי הביניים, נושא שהיא שמה
עליו דגש בגישה הניהולית שלה.
"האני מאמין שלי הוא שותפות בניהול", היא
אומרת. "הרכזים הם אלה שמנהלים את הצוותים
שלהם. שם נרקמת העשייה הבית־ספרית, ומשם
יוצאים ההישגים. התחום של העצמת בעלי
תפקידים מעניין אותי מאוד. אני חושבת שהוא
משפיע על המחויבות האישית והמקצועית של
המורה ואני רואה בו את המפתח לניהול נכון".
בשש השנים של צמיחת בית הספר ניסתה
צדוק כמה מערכים ארגוניים, והגיעה למודל
של שלוש חטיבות: חטיבת גן וכיתה א', חטיבת
כיתות ב'-ג' וחטיבת כיתות ד'-ו'. "רצינו שכל
ילד ירגיש שמסתכלים עליו, בהתאם לאמירה של
הרב קרליבך: 'כל ילד זקוק למבוגר אחד שיאמין
תלמידים,
760
בו'", אומרת צדוק. "בבית הספר יש
ובשיטה הזאת ההתייחסות אישית יותר". החלוקה
לחטיבות הביאה להתייעלות, מאחר שהנושאים
שנידונים בישיבות רלוונטיים לכולם.
60־
"אין בזבוז זמן”, אומרת צדוק. "יש לנו כ
אנשי צוות, ובעת הצורך מתקיימות ישיבות
מליאה בנושאים כלליים, אך העבודה השוטפת
היא בצוותים של החטיבות. אני מרגישה שנוצרה
שלווה. בתוך הקבוצות הקטנות האלה למורה
קל יותר למצוא את עצמו, קל יותר לחנוך איש
צוות חדש והשיח פתוח וענייני יותר מאשר שיח
מול מנהל. יש גם היררכיה בפתרון בעיות: לא
צריך לרוץ למנהל. מול אנשי הצוות, מורים
מרגישים בנוח לפתוח נושאים וללבן סוגיות,
ויש אווירה של גיבוש ונתינה. מורה שמרגיש
טוב, מרגיש ביטחון להפוך למנהיג, וזה מגיע
גם לרמת התלמיד".
בית הספר נמצא בתהליך מתמיד של השבחת
תהליכים. החטיבה הצעירה, למשל, בנויה
מארבעה בתים שבכל אחד מהם יש כיתת גן
וכיתה א', ובכל בית יש צוות משלו. "עם הזמן
הבנו שלא צריך ליצור קביעות בתפקיד, אלא
לתת הזדמנות להתחדש ולהתרענן, לאפשר
תחלופה בין האנשים ובין התפקידים. השנה
אנחנו רוצים ליצור חלופה מתוך התובנה שאם
גננת תחווה גם את כיתה א', היא תהיה גננת
טובה יותר בשנה הבאה", מסבירה צדוק.
וכשהניהול מאורגן - יש תוצאות. בית הספר
זכה בשנים האחרונות בפרס מחוזי של החינוך
הממלכתי־דתי בתחרות הכתיבה, במקום הראשון
בחידון הארצי "ואהבת" של החינוך הממלכתי־
דתי על דמויות מופת, וכן בפרס ארצי בתחרות
הכתיבה של החינוך הממלכתי־דתי, "מירוץ
הצבי". בשנה שעברה זכתה שני מיכל אורן, מורה
בחטיבה הצעירה, בתחרות "המורה של המדינה".
"כמנהלת, יש לי אחריות לעודד, לספק
משאבים, לעזור ולאפשר למורה לצמוח. חשוב לי
ללוות, להתעניין, לתת למורה תחושה שמקשיבים
לו. בתחום המקצועי אני מעודדת פיתוח מקצועי,
ברוח של הסכמה. אם אני מגייסת את הלב של
המורה, ההנעה שלו תהיה עצמית. המטרה שלי
ביקור בשני בתי ספר שזכו
להערכה חינוכית רבה מעלה קווי
דמיון רבים - גם אם אחד מהם
הוא מהזרם הממלכתי־דתי ונמצא
במרכז הארץ, והשני משרת את
לימור דומב
הבדואים בנגב
הניהול
היצירתי
שמשיג
תוצאות
"כמנהלת, יש לי אחריות לעודד, לספק
אילה צדוק, מנהלת "מורשת נריה":
משאבים, לעזור ולאפשר למורה לצמוח. חשוב לי ללוות, להתעניין, לתת למורה
תחושה שמקשיבים לו. אם אני מגייסת את הלב של המורה, ההנעה שלו תהיה עצמית.
המטרה שלי היא שהמורה יתפתח, ואני נותנת לו את המרחב לעשות זאת"
2017
מאי
<
שיעור חופשי
22