Page 13 - מגזין הטכניון | חורף 2007

‰ Ë Ï Â ˜ Ù † Ï ˘ † ‰ ¯ Â Ù È Ò
±≥
͢Ó˙Ó†‚ÂÚ˙ΆÛ˙¢ӆ¯˜ÁÓ
את שני המנחים שלו - פרופסור שלמה
שמאי וד"ר יוסף שטיינברג - הכיר חנן וינגרטן
כבר במהלך התואר השני, והמשיך לדוקטורט
בהנחייתם. "העבודה שלי, כתיאורטיקן, היא
בחלקה עצמאית ובחלקה משותפת," הוא
אומר. "פעם בשבוע אני נפגש עם אחד מהם
או שניהם לפגישה ארוכה, ובתקופות
אינטנסיביות במיוחד אנו נפגשים לעיתים
קרובות יותר בכדי ללבן עניינים; אבל הם
תמיד מודעים למה שאני עושה ודלתם תמיד
פתוחה, כך שבכל זמן אני יכול לקפוץ כדי
לקבל הצעה, המלצה או הפנייה למקור חדש
בכדי לסייע לי לפתור את הבעיות שבהן
נתקלתי. מובן שבמשך הזמן נוצר גם יחס
אישי החורג מיחסי עבודה רגילים."
"העבודה עם סטודנטים מבריקים כמו חנן
היא תענוג מתמשך," אומר פרופסור שמאי.
"קשה לי לחשוב על הנאה גדולה יותר
מהצלחה בפתרון של בעיית מחקר רצינית
בעבודה משותפת עם סטודנט מסוגו.
"העבודה שלנו )אנשי תורת האינפורמציה
והתקשורת( עם המסטרנטים והדוקטורנטים
מתבטאת בשיתוף פעולה במלוא מובן
המילה. התפקיד שלנו כמנחים חורג בהרבה
מהצעתם של נושאי מחקר, הגדרת יעדים
ספציפיים, הפניה לספרות רלוונטית, הצבת
לוחות זמנים והקצאת משאבים מתאימים.
הסטודנטים שלנו אינם 'מושלכים' לתוך
המחקר לבדם, ובניגוד למקומות רבים –
בעיקר בארה"ב - אנחנו איננו 'מנהלים' את
המחקר על ידי 'תיפעול' של הסטודנטים
שלנו. אנו משתדלים להיות מעורים בכל
שלב ופרט )ולו הקטן ביותר( של המחקר
הספציפי של הסטודנט ומתמודדים יחד עם
כל קושי אנליטי שמתעורר )וכאלה ישנם
למכביר בכל מחקר ראוי לשמו(. מובן שאנחנו
מעודדים הפריה הדדית בין הסטודנטים
בתחום ומעבר לו ונועצים, כשמתעורר הצורך,
עם קולגות בטכניון ובעולם. כל זאת כדי
להגיע יחדיו לתוצאות מחקריות מקוריות
בעלי ערך אקדמי משמעותי."
ËÓËÈÈËÒ¯„‡†‰Ê†ÔÂÙÏË
קשה להאמין, אבל בטלפונים הסלולריים
הראשונים - מכשירים עצומים שהופיעו
בישראל בסוף שנות השמונים ותחילת שנות
התשעים - אפשר היה לעשות רק דבר אחד:
לדבר. כיום, בעקבות התפתחותו האדירה
של תחום הסלולר, מכילים הטלפונים
,SMS הסלולריים מגוון אדיר של פונקציות:
צילום, העברת וידאו ותמונות סטילס, ועוד.
התרחבותו הפונקציונלית של הטלפון
הסלולרי העמידה אתגרים חדשים בפני
ספקי הסלולר, ואחד האתגרים העיקריים
הוא הגדלת קצב העברת הנתונים ללא הגדלת
תחום התדרים. "טלפונים סלולריים עובדים
מול תחנות בסיס," מסביר חנן וינגרטן. "בין
המכשיר הסלולרי לתחנת הבסיס מתקיימת
תקשורת אינטראקטיבית - זהו ערוץ
שמאפשר שידור מתחנת הבסיס למכשיר
(, כמו גם שידור מהמכשירdownlinkהבודד )
.(uplinkלתחנת הבסיס )
"הבעיה היא שכל תחנת בסיס נדרשת 'לדבר'
עם מספר רב של משתמשים )בעלי טלפון
סלולרי( בעת ובעונה אחת. מאחר שה'דיבור'
הזה לא יכול באמת להתרחש במקביל,
מחלקת התחנה את המשאבים שעומדים
לרשותה בקרב המשתמשים. משימה זו
מבוצעת כיום באמצעות טכנולוגיות שונות,
אבל בכולן התוצאה דומה: אם עשרה אנשים
מדברים במקביל דרך אותה תחנת בסיס,
יזכה כל משתמש לקצב-העברת-נתונים
שהינו איטי פי עשרה מהקצב המקסימלי
שמאפשרת תחנת הבסיס באופן תיאורטי.
"מתברר שתוספת של אנטנות - הן לתחנת
הבסיס והן למכשיר הסלולרי - עשויה לאפשר
הגדלה משמעותית בקצב העברת הנתונים
ללא הגדלה של ההספק החשמלי הנדרש.
אבל מכיוון שריבוי אנטנות על המכשיר
יסרבל את המכשיר, אנחנו מתמקדים
בהגדלת מספר האנטנות בתחנת הבסיס. כך
אנחנו מקבלים כמה ערוצי תקשורת
מקבילים - מקבילים ממש - באותו אתר.
( וקליטהdownlinkהרעיון הוא ששידור )
( יתרחשו בתחנת הבסיס בו בזמן,uplink)
וכך יגדל קצב העברת הנתונים ביחס ישיר
- פחות או יותר - למספר האנטנות."
אולם ריבוי הערוצים יוצר הפרעות הדדיות
ביניהם, ולבעיה זו ישנם כיום שני פתרונות
עיקריים )שלא נוכל להיכנס אליהם כאן(:
.Dirty Paper Codingו- Beam Forming
"אנחנו תיאורטיקנים, ומה שהצלחנו להראות
במחקר הנוכחי הוא שהשילוב בין שתי
השיטות הללו הוא הטוב ביותר שניתן להשיג.
זוהי בשׂורה אופטימית, כי למעשה הוכחנו
שניתן להגדיל את קצב העברת הנתונים בלי
להגדיל את ספקטרום התדרים, שהוא מרכיב
יקר במציאות הנוכחית."
"שיתוף פעולה אמיתי." חנן וינגרטן