Page 36 - מגזין הטכניון | חורף 2010

¯˘˜‰ ˙Î˘Ï 36
”יש חברי ילדות ויש חברים מהטכניון. גם אלה וגם
אלה הולכים אתך כל החיים - מפני שזה כיף וגם
בגלל היתרונות של ההיכרות האישית עם האנשים
שעליהם אתה יכול לסמוך.“ זוהי תמציתו של ערך
החברות האקדמית בעיניו של דורון שוורץ, בוגר
הפקולטה להנדסה כימית, 02 שנה מתום הלימודים.
”הפעם הראשונה שבה גיליתי את זה היתה עם גיל,
שביקש שאעשה עבורו עבודה. הסתייגתי מההצעה
העסקית בגלל היותנו חברים והקשר הטוב בינינו,
אבל הוא התעקש. ’דווקא בגלל שאני מכיר אותך,
אהיה שקט אם אדע שזה אתה שעושה את העבודה,‘
הוא הסביר. לימים זה תפס שוב ושוב. עם עמוס
שאתו עבדתי בטמבור, עם דורית באיכות הסביבה,
ועם זוהר שהיה המפקד שלי בחומרים מסוכנים.“
שוורץ, שהנחה בשנת 8891 את מסיבת הסיום בתום
שנת הלימודים האחרונה בפקולטה, הנחה עתה את
החב ר י ם שה ו ל כ י ם אתך כ ל הח י י ם
ענבל קרייס היתה חלק מהצוות שיטיס
חללית למאדים ורבקה עדי-אפריאט היא
• שהחליטה על היטל הבצורת של 9002
מפגש מחזור של בוגרי הנדסה כימית - 8891
כנס הבוגרים שהתקיים בסוף נובמבר בטכניון.
”ההכנות לא היו פשוטות,“ גילה לחבריו,
”נאלצתי להתגנב לבית גרושתי כדי להגיע אל
החומרים המקוריים, לחטט באלבומים ולנבור
במאות תמונות.“
ההכנה הוכיחה את עצמה. כמעט כל בוגרי
המחזור, כ-06 איש, התייצבו למפגש. ”הגעתי
אל הפקולטה בחודש מרץ 7891, כשאתם
הייתם בסמסטר השמיני והאחרון,“ נזכר דיקן
הפקולטה פרופסור יכין כהן. ”את לימודיכם
התחלתם בבניין החדש של הפקולטה. הבניין,
ככלל, נותר כשהיה, למעט אגף הנדסת מזון
שהתחדש לגמרי.
המחלקה שלנו להנדסה כימית היא הטובה
ביותר בעולם, עם מיקרוסקופ כימי סורק
היחיד בארץ. בזמנכם היה מיקרוסקופ
אלקטרוני אחד. כיום יש חמישה, כולל שני
מיקרוסקופים חודרים. מי שרוצה, יכול לצפות
בסביבתו הטבעית.“ DNAב-
פרופסור כהן סקר את האירועים המרכזיים
בפקולטה בשנים האחרונות, הציג את חברי
הסגל אחד לאחד וסיפר שהוא מסיים כעת
ארבע שנים בתפקיד הדיקן. ”לפני שבוע
הודיעו לי שחידשו לי את הקדנציה לעוד
שנתיים - זה המקסימום ואין סיכוי שיחדשו
יותר. מזל, אני כבר לא צריך להיות נחמד.“
˙ÂÈÈˈ‰· ¨‰ÙÒ‰ ÏÚ
בוגרת המחזור הדס בן-דב )גור( היתה עד לא
מזמן המפקדת של שוורץ בשירות המילואים.
בתפקידה האחרון )בדרגת סא“ל( היא שימשה
מפקדת מרכז חומרים מסוכנים בפיקוד
העורף.
”את הלימודים בטכניון עברתי בקלות,“ סיפרה,
”מאז ומתמיד, כתלמידה בבית הספר, אהבתי
את לימודי הכימיה. לאחר הצבא נסעתי
לטיל בחו“ל וכשחזרתי התחלתי ישר ללמוד.
לפרנסתי מכרתי סנדוויצ‘ים ביחד עם השותפה
שלי לחדר, עמית ברוך. היינו עוברות בבוקר
בפקולטה לחקלאות ומפזרות את הסנדוויצ‘ים
בצורה מסודרת. מי שרצה, היה לוקח ומשאיר
כסף בקופסה. כשהיה צריך עודף, היו פותחים
ולוקחים בדיוק. אחרי כמה חודשים מישהו
החליט לקחת את הכסף, והפרויקט נעצר.
”כסטודנטית נהגתי להגיע לכל מקום על גבי
ווספה. רבים זכרו אותי כך. אני זוכרת שבסיום
הלימודים, פנה אלי פרופסור אוראל ושאל
בהשתאות, ’כיצד בחורה עם ווספה הצליחה
לסיים את הלימודים בהצטיינות?‘ כיום אני
יודעת ללא ספק שבסיס הידע והלימודים
בטכניון הקלו עלי את החיים בהמשך.“
‰·È·Ò‰ ˙‚‰
מעגלי הקשרים של הבוגרים עברו ביניהם
כחוט השני לאורך השנים. בן-דב למשל, עברה
בתום לימודיה לשנתיים ללונדון וכששבה,
נכנסה לתפקיד שאותו פינה דורון שוורץ
בצבא.
”עם רובכם נפגשתי בנסיבות שונות לאורך
השנים,“ סיפרה דורית זיס, המשמשת כיום
כמנהלת מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה.
”אני נשואה לבוגר הפקולטה שסיים את
לימודיו סמסטר אחד אחרינו.“
נציגה נוספת במשרד להגנת הסביבה היא
בוגרת המחזור רבקה עדי-אפריאט. השנים
שחלפו מאז הגיעה לבחינות הסיום כשהיא
בחודשי הריונה האחרונים, הן כמניין שנותיו
של הבכור משלושת ילדיה - כיום בן 12. ”מייד
עם קבלת התואר התחלתי לעבוד ביחידה
לאיכות הסביבה במשרד הפנים. היתה לי
הזכות להיות בין הראשונים שקידמו את
הנושא. רק לאחר כמה שנים הוקם המשרד
לאיכות הסביבה ואני החלטתי לעזוב לשוק
הפרטי. הקמתי חברה לייעוץ בנושאי הסביבה
לתעשייה הכימית, אבל אחרי 51 שנה חיפשתי
שינוי. סגרתי את החברה וחזרתי אל רשות
המים. כמתכננת אזורית אני אחראית על אזור
מרכז ומשתייכת לאנשים שהחליטו על היטל
הבצורת.“
ÌÏÂÚ‰ ·È·Ò
זוג הבוגרים מאיר וסיגלית בר הספיקו לחיות
בחו“ל ולשוב לארץ. ”אחרי כמה חודשים של
עבודה בסמיקונדוקטור המשכתי ללימודי
תואר שני בהנדסה כימית,“ סיפר מאיר,
”מהלימודים הגעתי אל רפאל ובמשך שבע
שנים עסקתי בפיתוח חומרי נפץ. אחר
כך התגלגלתי לשנה בסאן-דייגו, לשנה
באוסטרליה ולא מזמן היה לי קצת ארה“ב. בין
לבין נולדו שלושה ילדים והיום אני משמש
ראש מחלקת פיתוח בפרויקטים מיוחדים של
משרד הביטחון.“
רעייתו, סיגלית בר, החלה את סיפורה האישי
בעובדה שהיא אם לשלושה ילדים שהבכור
בהם בן 22, עתודאי הלומד בפקולטה למדעי
המחשב בטכניון, ובקרוב יתגייס. ”שנאתי
הנדסה כימית מהיום הראשון,“ סיפרה בלי
טיפת כעס בקולה. ”קיוויתי שעם הזמן
זה ישתפר, וכך הגעתי אל מקום העבודה
הראשון ברפאל. האמת שבניתי על שנת
השבתון, החופשות וההשתלמויות - ובסופו
של דבר מצאתי את עצמי במקום אחר.
כשחזרנו מארה“ב כתבתי ספר שנקרא ’ארה“ב
ע נ ב ל ק ר י י ס