Page 38 - מגזין הטכניון | חורף 2010

ÁÂ˙ÈÙ ¯˜ÁÓ 38
בישראל, בעוד 02 שנה נגיע למצב בו
שני שלישים ממערכות התשתית יהיו
חדשות. האתגר של הפקולטה כיום
הוא ביכולת למשוך צעירים מוכשרים
למקצוע ובהכשרת 000,5 מהנדסי
תכנון חדשים בעשור הקרוב.“
”אחד מבוגרי המחזור, אלכס ויז‘ניצר,
המשמש כיום כמנכ“ל החברה
הלאומית לדרכים, הצליח לדאוג
למילגות לימודים עבור עשרה
סטודנטים,“ גילה בנטור. ”הקשר
המצוין הזה נותן לנו אפשרות לקלוט
בלימודים את הטובים ביותר, ולחלץ
מהם התחייבות לעבודה באותה
התעשייה. בשלב הבא נבקש תרומות
מחברת נמלי ישראל ומהרכבת. בזכות
הסיוע פתחנו בי“ס בינלאומי להנדסה
אזרחית וסביבתית, שבו הלימודים
מתקיימים באנגלית. 32 סטודנטים
ראשונים נקלטו מ-41 ארצות שונות.
אמנון כץ מהמחזור שלכם הוא המנהל
האקדמי של התכנית.“
˙Ù˜˘Ó· ‰ˆ¯Ó‰ ˙‡ ˙‡¯Ï
בתום צילומי המחזור התכנסו הבוגרים
לארוחת ערב חגיגית, שאחריה נטל
צבי איכבאום את המיקרופון והנחה
את הערב. ”הגענו ללימודים אחרי
המלחמה ולמזלי, השתייכתי לקבוצה
שהחלה את לימודיה במכינה. השנה
הקשה ההיא היתה מה שהציל את
שנה א‘, שבה הלימודים היו קשים
במיוחד. אחד הרגעים המשעשעים
הזכורים משנה זו אירע דווקא בשיעור
תחבורה באולמן, שבו נהגנו להידחס
כ-004 סטודנטים באולם שמקצהו
יכולת לראות את המרצה רק עם
משקפת. המרצה שרשם על הלוח
אינטגרל מסובך, ראה שפניהם של
הסטודנטים נפלו והחליט לשבור את
המתח: ”חבר‘ה, הלוח מיועד עבור מי
שייכנס לשיעור הבא אחריכם. שיחשבו
שזה מקצוע רציני...“
˙‚ÂÊ ˙‚ÂÊ
רוני שויצר זכר מאולמן את הרגע
ביום הראשון של הלימודים, ”שבו
התיישבתי ליד בחורה יפה ואמרתי
לה שלום. מאז, במשך יותר מ-03 שנה,
אני ממשיך להגיד לה שלום ואנו לא
נפרדים“. שויצר, שהיה שותף בכיר
בתכנון חוצה ישראל ומנהרות הכרמל,
משמש כיום כמנהל בחברה הנדסית
ונשוי מאז לימודיו לנחמה שויצר,
מהנדסת בחברת ”שיכון ובינוי“. הם
לא היו הזוג היחיד שנולד בפקולטה.
”אנחנו הזוג הראשון בפקולטה,“ סיפר
שלמה בלזם שנישא לאילנה אייזנברג,
כיום בלזם. אלכס קצף, שהשתייך
באותם ימים לשתי קבוצות, לעתודאים
ולעולים החדשים מרוסיה, נישא
לאלינה, שלמדה בפקולטה אחרת
בטכניון. ”בסיום הלימודים הצטרפתי
לחיל האוויר והתקדמתי בתפקידים
במשך 02 שנה עד לקצה הפירמידה.
לאחר שהשתחררתי שימשתי כמשנה
למנכ“ל תהל וכיום אני מנהל את חברת
הנדל“ן ’אוסיף‘. יש לי בת שלומדת אף
היא בטכניון.“
ÁÈʉÏ ÁÈ‰Ï
כל הבוגרים הסכימו כי המשפט הנצחי
אותו לקחו לחיים מהקורס ”בטון דרוך“,
שייך לשיעורים שעסקו במדרכות,
בהם הוסבר להם כי, ”מהנדס צריך
לדעת להניח ולהזניח“. המשפט, אגב
שייך לפרופסור יצחקי שהיה בן 08
באותם הימים ונודע כמי ששמיעתו
לא היתה משובחת. ”כיום, גם בתור
מרצה, איני יכול להכנס לטכניון ללא
אישור,“ סיפר איכבאום. ”בימים ההם,
כשהגעתי עם ’סימקה 0001‘, קיבלתי
יחס של מלכים וחניה בשפע. אחד
מחברי הטובים למחזור, היה מצטרף
אלי בנסיעות הביתה להרצליה ואף
משתתף קבוע בהוצאה הכספית
באמצעות התשלום עבור הדלק, שהיה
יקר מאוד באותה התקופה. את הכסף
הוא הרוויח מעבודה בנמל במיון דגים.“
החיים הסטודנטיאליים, סיכמו כולם,
לא היו עניין מהנה במיוחד באותה
התקופה. ”החלום של רובנו היה לקבל
את תואר המהנדס,“ מספר ויז‘ניצר.
”חיי הלילה הסוערים הסתכמו לרוב
בלימודים אינטנסיביים במעונות עד
השעה אחת בלילה. שיא הבילוי היה
ביום הסטודנט במועדון 2.2. המספר
הזה היה ציון המעבר משנה לשנה.
ציון 4.4 היה מצוין. ל-2.2 נכנסו רק
סטודנטים או חברות שלהם. בכניסה
היתה לחלק מהחבר‘ה הזדמנות
להציע למישהי להיכנס יחד אתם...
שלא לדבר על כך שבשעות מסוימות,
ניתן היה לצפות במועדון בסרטים
כחולים.“
אמנון כץ, הזכור לרבים מחבריו כצעיר
חרוץ ונמרץ, נותר כזה גם כיום, כשהוא
משמש כמרצה באותה הפקולטה. ”לא
פעם כשאני עומד בפני התלמידים
שלי,“ הוא סיפר, ”אני שואל את עצמי
מה יגידו עלי אותם סטודנטים בעוד
03 שנה.“
כתב: אבי שמול
”בטכניון למדתי שאלוהים נמצא בפולסים,“ אומר
יעקב שוקרון. ”לכן הלכתי לעבוד בתחום החומרה.
אבל בתעשייה האווירית פגשתי אנשי תוכנה,
שהבהירו לי שאלוהים נמצא בביטים. עברתי לתוכנה,
עד שהמתמטיקאים הסבירו לי שאלוהים נמצא
בנוסחאות. כיום אני ממשיך לחפש אותו...“
יעקב שוקרון הוא אחד מבוגרי מחזור 4891 בפקולטה
להנדסת חשמל, שהתכנסו בטכניון ב-7 בספטמבר
במלאת 52 שנה לסיום לימודיהם. חלקם למדו כאן
כעתודאים, חלקם כיוצאי צבא. ולמרות הזמן והמרחק,
הזכרונות חיים וצלולים.
‰ÈÈ˘Ú˙Ï ÌÈÙ‰ ÌÚ
אחרי המפגש וארוחת הערב סיפר ד“ר יובל יעיש,
חבר סגל צעיר בפקולטה, על עבודתו בתחום של
ננו שפופרות פחמן. פרופסור רוברט אדלר, סגן דיקן
הפקולטה, על התפתחותה של הפקולטה ועל הקשרים
המתהדקים עם התעשייה. הוא ציין כי ועדת הערכה
בינלאומית קבעה לאחרונה כי הפקולטה נמצאת
”בליגה של עשר הפקולטות המקבילות המובילות
בארה“ב“ מבחינת רמת המחקר. חברי הוועדה ציינו
לטובה את חברי הסגל החדשים בפקולטה - ”קבוצה
מרשימה של חוקרים צעירים מצטיינים שכבר
הטביעו חותם מדעי בתחומי מומחיותם והוכיחו את
מנהיגותם המדעית ברמה העולמית.“ בדו“ח הוועדה
צוין כי הסטודנטים בפקולטה הם ”מהטובים שניתן
למצוא במוסדות יוקרתיים בעולם“ וכי ”למרות
הקיצוצים הדרסטיים בתקציבי ההשכלה הגבוהה
בישראל בשנים האחרונות מוסיפה הפקולטה לשמור
על מעמדה העולמי המוביל“.
˙Èڷˉ ‰¯ÈÁ·‰
יובל לידר, אחד מאותם עתודאים, גדל ברמת השרון,
והטכניון היה עבורו הבחירה הטבעית. ”יועצת בית
הספר שלנו היתה אשתו של נשיא הטכניון דאז, עמוס
חורב. לכן היו אצלה רק קטלוגים של הטכניון, וזו
הסיבה שלא חשבתי על שום אופציה אחרת.
”בדיעבד, ברור לי שההליכה לטכניון היתה בחירה
נכונה וטובה. לא הייתי סטודנט מבריק, אבל זה כנראה
לא תנאי להצלחה בהמשך. אפילו היום, כמעסיק,
מתברר לי שוב ושוב שבוגרי הטכניון באים לשוק עם
רמה אחרת של ידע וכישורים.“
לידר זוכר איך בדרכו הביתה, ביום השני ללימודיו
בפקולטה, עצר אותו סטודנט לא-עתודאי ואמר לו:
”אתם העתודאים לא צריכים לעבוד, אז תשתדל
לעשות חיים ולבלות כאן.“ הוא זוכר גם את הכתב של
בן המחזור, אבי שטרום - ”לאבי היה כתב למופת, והיה
ממש תענוג להעתיק ממנו את החומר.“
ההומור אינו הכישרון היחיד של לידר, כפי שמעידה
ב מ ע ל ה
כ נ ס ב ו ג ר י ה פ ק ו ל ט ה