Page 27 - מגזין הטכניון | סתיו 2010
Basic HTML Version
27
‰Ïȉ˜·
פשוט, בלי מערך לוגיסטי מסורבל והוצאות
כבדות. פנינו מראש לסטודנטים שמעוניינים,
כמונו, לתרום ללא תמורה כספית או מלגות.“
בשנה הראשונה התנהל הפרויקט בכיתות של
הפקולטה להנדסת חשמל - שם למדו השניים.
”הפקולטה עזרה לנו המון בתחילת הדרך ואף
מימנה את שנת הפעילות הראשונה. ללא
עזרתם ותמיכתם, ספק אם הפרויקט היה
מתרומם.“ בשנה שעברה, בעקבות הגידול
במספר התלמידים והסטודנטים השותפים
בו, עבר הפרויקט למחלקה להוראת המדעים
)בסיועם של פרופסור אורית חזן ודיקן המחלקה
פרופסור אבי ברמן(. ”בשלב מסוים נאלצנו
לוותר על העיקרון של ’מינימום לוגיסטיקה‘,“
אומר סער, ”אבל זה היה מחיר משתלם, כי
התמורה היתה הרחבה משמעותית בהיקף
המשתתפים.“
בשלב מסוים נכנסה לתמונה לשכת דיקן
הסטודנטים בטכניון, המסייעת גם כיום
בהיבטים לוגיסטיים שונים ובגיוס תרומות
לפרויקט. ”סטודנטים בטכניון נותנים כיום
כ-003 אלף שעות התנדבות בשנה,“ אומרת יעל
אנדרמן, ראש לשכת דיקן הסטודנטים. ”יש כאן
עשייה אינטנסיבית ותחושת שליחות, ותרומה
אמיתית לחברה ולקהילה. לכן זה היה רק טבעי
שנתחבר עם סער, דן והפרויקט הנפלא שלהם
שבאמת בא מלמטה, מסטודנטים שרצו שינוי.“
בשנתיים שחלפו מאז תחילת הפרויקט השתתפו
בו כבר כ-501 תלמידים ולמעלה מ-031
סטודנטים. סער ודן מדגישים כי ”העוצמה
האמיתית של הפרויקט טמונה במתנדבים - 56
סטודנטים נותנים שעה בשבוע, וביחד מגיעים
לכ-000,2 שעות תוכן בשנה. ההיענות מצד
הסטודנטים, מכלל הפקולטות ומכל התארים -
היתה מרשימה והפתיעה גם אותנו.“
בשנה שעברה הגיעו לטכניון, מדי יום, 41 ילדים
מ-21 בתי ספר בחיפה ובנשר. הילדים מעידים
)ראו מכתב מימין( שהפרויקט העניק להם
ביטחון עצמי רב, ורבים מהם ניגשו למבחני
קבלה לכיתות מצטיינים בחטיבת הביניים.
בנוסף זכה הפרויקט ב“פרס המועצה להשכלה
גבוהה לפעילות חברתית-קהילתית ע“ש שוש
ברלינסקי“ - והכסף הועבר לקופת הפרויקט.
ËÈ·¯˘‰ ˙¯·Ú‰
לקראת סיום לימודיהם בטכניון העבירו דן וסער
את המושכות ללירן כץ ודב שליסלברג )הנדסה
כימית וביוטכנולוגיה, בהתאמה(. ”האתגר הגדול
הוא היכולת להעביר את השרביט,“ אומר סער.
”כשימלאו ל‘סלקט‘ חמש שנים אדע שהשגנו
את המטרה הזאת.“
לירן ודב אכן פיתחו וקידמו את הפרוייקט
מקצועית ולוגיסטית, והיקף הפעילות גדל
ביותר מ-%05. ”המעבר מהפקולטה להנדסת
חשמל למחלקה להוראת המדעים איפשר לנו
להרחיב ולהעמיק את הפעילות הניסויית,“
אומר לירן. ”בעזרת ד“ר נורית הוכברג גיבשנו
מערכי לימוד חדשים בפיסיקה ובכימיה, וכיום
התלמידים מקבלים חוויה יותר מקצועית,
מעמיקה ומשמעותית.“
על הפקולטות והיחידות השונות בטכניון, כגון
המחלקה להוראת המדעים והמרכז לחינוך קדם
אקדמי, יש להם רק מילים טובות. ”לא היה אדם
אחד בטכניון שלא נענה לפניות שלנו, מדיקן
הפקולטה ועד אב הבית,“ אומר דב, “וזה מעודד
מאוד.“
העיקרון של ”תרומה ללא תמורה“ ממשיך
לפעול גם כיום - הסטודנטים המשתתפים אינם
מקבלים שום תגמול חומרי, והכסף הדרוש
להסעות מגיע כיום מאגודת דורשי הטכניון
בישראל. דן, סער, לירן ודב מקווים שגם השנה
יימצא התקציב הדרוש לכך, והם מזמינים
סטודנטים נוספים להצטרף לפרויקט.
”ההשקעה היא שעתיים ברוטו בשבוע,“ הם
אומרים. ”יש ערכות לימוד מוכנות, וכל החומר
נמצא באתר הפרויקט, כך שאין כמעט צורך
בהכנה מוקדמת. ”כל סטודנט שיצטרף,“ מוסיפה
יעל אנדרמן, ”יאפשר לתלמיד נוסף ליהנות מן
הפרויקט ולזכות בסיכוי לעתיד טוב יותר.“
המעוניינים להצטרף לפרויקט מוזמנים לכתוב
מ ע ו ל ם ה ה י י - ט ק ל ה ו ר א ת ה מ ד ע י ם
”מאות צעירות וצעירים, שהחליטו לתרום לחברה הישראלית, עזבו את
משרותיהם בחברות ההיי-טק והחליטו להצטרף לחזית - כן, לחזית -
ולהיות מורים.“ כך אמר נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא לתלמידי
המחזור הראשון להסבת אקדמאים ועובדי היי-טק להוראת המדעים.
בהסבה, שנערכה במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, ה 78
מורים - 63 נשים ו-15 גברים.
רוב בוגרי ההסבה התחילו לאחרונה שנת התמחות בבתי הספר תחת
פיקוח אקדמי של המחלקה להוראה, ובסופה הם יקבלו את רשיון ההוראה.
אילנה תג‘ר-כהן, ממשתתפי הקורס, היא בעלת תואר
שני במדעים. היא עסקה שנים רבות במחקר, ובשנתיים
האחרונות לימדה אסירים בכלא צלמון. עתה היא עומדת
להקים מגמת רפואנים בבית ספר תיכון בנהריה. ”שמעתי
על התכנית ברדיו, בדרכי לעבודתי בכלא צלמון, והחלטתי
להצטרף אליה,“ סיפרה. ”בהצטרפותי למערכת החינוך יש
תערובת של חשש ואתגר.“
ÈÂÈ˘ ‡È·‰Ï ÌȈ¯
חברה ללימודים, יוני דינר, סיפר שבקבוצתם היו 81 נשים
וגברים שהשתלמו בהוראת המדעים בביולוגיה, וכולם
התקבלו עתה למערכת החינוך. הוא עצמו עומד להקים
מגמת ביו-טכנולוגיה בתיכון עירוני ה‘ בחיפה. קודם
ההשתלמות הוא סיים את לימודיו כהנדסאי ביו-טכנולוגיה
במכללת ”אורט בראודה“ בכרמיאל, אחר כך עבד בחברת
”חיפה כימיקלים“ במעבדת פיתוח, המשיך ללימודי תואר ראשון בביולוגיה
מולקולרית במכללת אריאל ועם סיום לימודיו, בהצטיינות, החל ללמוד
לתואר שני בחקר המוח באוניברסיטת חיפה. כיום הוא עדיין עובד בחברת
”בזק“, בתמיכה הטכנית. ”תמיד רציתי ללמד,“ הוא אומר. ”זהו סיפוק אדיר
להעביר מידע לאחרים ולראות שהם קלטו אותו. כן, אני יודע לקראת מה אני
הולך וכאן נכנס הרצון של כולנו לנסות לשנות. אנו באים מהתעשייה ורוצים
להביא שינוי. יש חששות, אבל זה אינו פחד משתק, אלא פחד מעודד שניתן
לנתב אותו למקומות חיוביים.“
" ת מ י ד ר צ י ת י ל ל מ ד . " י ו נ י ד י נ ר
