42 / 68
אייר תשע"ד
42
מגישה ליברלית של השלטון. רוב יהודי
עדן קיבלו אזרחות בריטית וראו את עצמם
כנתינים בריטים. בשיאה מנתה הקהילה
נפש.
8,000-
היהודית כ
השלטון הבריטי ומיקומה המרכזי של
עדן כמקום מפגש כלכלי ותרבותי, הביאו
להתפתחות ולפריחה בקרב אנשי הקהילה,
שסיגלו לעצמם מסורות ומנהגים המיוחדים
להם בלבד. הם קיבלו את נוסח התפילה
הספרדי, את הלבוש ההודי והמערבי, את
סמכותם של רבני מצרים וארץ ישראל,
והושפעו מהחינוך הקולוניאליסטי, כמו גם
מאורחות החיים האירופיים.
ברובע היהודי היו חמישה רחובות עיקריים.
זה היה גטו מרצון, עם יכולת תנועה חופשית,
בניגוד למה שהיה מנת חלקם של יהודים
במקומות אחרים כמו למשל מרוקו. היהודים
היו בעלי בתים וחנויות בכל העיר, אך חזרו
בתום היום לבתיהם שברובע. אלפי יהודי עדן
ניהלו חיי קהילה תוססים. ברובע היו שמונה
בתי כנסת וכן בתי ספר, חדרי לימוד, עשרות
חנויות ומחסנים, שמעליהם שכנו קומות
המגורים.
המוסד החשוב ביותר היה בית הכנסת הגדול
והיה בו מקום
1911-
"מגן אברהם", שנבנה ב
ליותר מאלפיים מתפללים. בבית המורשת בתל
אביב מוצג דגם של בית הכנסת בעדן, ולצדו
דגם ישיבת "התורה והמצוה", שהשיעורים
שעות ביממה, וכמו כן
24
בה התנהלו במשך
קווה שהיה בחצר ליד בית הכנסת.
ִ
מבנה מ
משפחת מנחם משה
משפחת מנחם משה, הידועה גם בשם משפחת
בּנין, עמדה בראש קהילת עדן כמעט לאורך כל
התקופה בה שלטו במקום הבריטים, ובמידה
רבה הכתיבה את דמות הקהילה ואת אורחות
חייה. המשפחה היא שבנתה את בית הכנסת
"מגן אברהם". למעשה, המשפחה בנתה
חמישה מתוך שמונת בתי הכנסת בקהילה,
מהם שניים ליהודים תימנים.
יהודה מנחם משה יזם והקים בעדן גם את בית
הספר לבנים "המלך גורג' החמישי" בשנת
, מימן את אחזקתו השוטפת והשגיח על
1912
פתח אחיינו בית
1929
תכני הלימוד. בשנת
ספר לבנות, עם השפעה של חינוך בריטי,
והפעם גם הוכנסו לתוכו תכנים של חינוך
עברי, כולל הבאת מורות מארץ ישראל לעדן.
בבית המורשת מוצגות תכתובות שהתנהלו
עם אחת המורות הללו.
גולדשמיד: "הייתה אז תנועה בין עדן לארץ
ישראל, ולא רק של בני המשפחה או המורות.
אונייה הגיעה מעדן לפורט סעיד, ומשם נסעו
ברכבת עד ליפו. זה לא היה מהלך מסובך.
הגיעו אז מעדן גם לירושלים ולצפת. כולם
היו דתיים. הדור הצעיר נסע גם לאירופה.
המשפחה סחרה עם כל העולם".
לדבריו, משפחת מנחם משה דאגה גם לאיכות
החיים של בני הקהילה. היה בבעלותה בוסתן
והם התירו לבני הקהילה לנפוש במקום.
בנוסף, בנתה המשפחה עשרים בתי הקדש
ששימשו גם הם לצורכי הקהילה. "הם העסיקו
מאות מבני הקהילה והחזיקו סוכנויות ועסקים
באסמרה, פורט סעיד, ג'יבוטי, מוגאדישו,
אדיס אבבה. בכל מקום כזה, שהייתה בו
קהילה גדולה של מאות אנשים, היו גם בתי
כנסת ובתי ספר".
.1924-
יהודה מנחם משה הגיע לארץ ישראל ב
בניגוד למי שעלו וקבעו כאן את מושבם, כמו
בני משפחה אחרים, כולם בעלי אמצעים, הוא
המשיך במקביל לעסוק במסחר בעדן. "מי
שלא בא לארץ ישראל מכורח כלכלי, שמר
על מוביליות מוחלטת", אומר גולדשמיד. בתל
אביב היו בני המשפחה, בין היתר, בעלי בתים.
באותו ביקור רכש מנחם משה את המגרש
ברחוב ליליינבלום שעליו יוקם בעתיד בית
הכנסת.
גולדשמיד: "העדנים קיימו פה קהילה לא
נפש. לבית הכנסת שנבנה
200-
סגורה של כ
, בתכנון האדריכל יהודה מגידוביץ',
1938-
ב
יהודה מנחם משה,
סבהּ של אסתר נתנאל
(סבתו של גולדשמיד)
הגיע לארץ ישראל
. בניגוד למי
1924-
ב
שעלו וקבעו כאן את
מושבם, הוא כמו עוד
בני משפחה, כולם
בעלי אמצעים, המשיך
במקביל לעסוק במסחר
בעדן. בתל אביב היו
בני המשפחה בין היתר,
בעלי בתים. באותו
ביקור רכש מנחם משה
את המגרש ברחוב
ליליינבלום, עליו יוקם
בעתיד בית הכנסת
ארגז ששימש את בני עדן במסעותיהם בים ובעלייה לארץ