פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 117

התכנון של צוות ספיבק-יונה נובע מקושי לשלב
את שני עקרונות המשנה של עיקרון הצדק - את
עיקרון שוויון ההזדמנויות ועיקרון הפער - בהת –
ייחס לסוגיות תכנון מרכזיות.
בפרקטיקה הוויכוחים נסבו על תמיכה חד-
צדדית של חברי הקבוצה באחד מהעקרונות
וחוסר יכולת להכריע, מי מהם גובר על האחר.
חוסר ההסכמה על המשמעות התכנונית של
עקרונות הסדר משליך, כמובן, על יכולתה של
מערכת תכנון ציבורית לפעול באורח הוגן וצודק,
ומעמיד בסימן שאלה את זכות הקיום שלה.
˙ÈÂÎ˙‰ ˙ÂÚÓ˘Ó‰ È‰Ó ∫‰‡ÁÓ‰ ÁÈ˘
ø˜„ˆ Ï˘
תקופת הפעילות העיקרית של צוות ספיבק-
יונה נמשכה כחודשיים, מאמצע חודש אוגוסט
1102, עת מונתה ועדת טרכט –
נברג, ועד אמצע חודש אוק –
טובר באותה שנה, מעט אחרי
שהגישה הוועדה את המלצו –
תיה. המלצות צוות ספיבק-
יונה הועלו לאינטרנט וכשנה
מאוחר יותר התפרסמו כספר
שכותרתו "אפשר גם אחרת:
מתווה לכינונה של חברה
מתוקנת". קבוצת התכנון
המרחבי הייתה הגדולה ביותר בצוות וכללה כ-02
אנשי מקצוע, מתכננים, גיאוגרפים ואדריכלים,
ומרבית הדיונים בקבוצה התקיימו באמצעות
הדואר האלקטרוני. הדיונים היו פתוחים באופיים,
רבי משתתפים ופומביים, ותכניהם שימשו אחר
כך חלק מהמשתתפים בכנסים ובמחקרים שנער –
כו על תקופת המחאה.
במרבית קבוצות המשנה של הצוות שררה תמי –
מות דעים באשר להמלצות ולעיקרי המדיניות
הנדרשים על מנת שהמדינה תפעל באופן הוגן
וצודק לטובת אזרחיה. הקבוצות האחרות היו
קטנות יותר, בנות 5-2 חברים, ותהליכי העבודה
בהן היו שוטפים וברורים יחסית. הפערים והווי –
כוחים הסוערים שהתנהלו בקבוצת התכנון היו על
כן מפתיעים: ההנחה הייתה שהמומחים, המכירים
את התחום ומכירים גם זה את זה, יגיעו עד מהרה
להסכמות. המלצות הצוות מטשטשות במידה
רבה את חילוקי הדעות שהתגלעו, אבל חלקם לא
הוכרע גם עם סיום עבודת הצוות ופיזורו.
בטרם נתאר את מהותם של חילוקי הדעות,
נעמוד על קיומן של שתי השקפות עולם,
מות, שלהבנתנו המאוחרת הנחו את טענותֵכְס
הנצים בקבוצת התכנון, ונקשר אותן אל תורת
הצדק של רולס.
מה הראשונה מכונה על ידינו צדק חברתי,ֵהסכ
משום שהיא מקשרת רעיונות של צדק חלוקתי
וצדק תהליכי אל תחום התכנון. השיח של צדק
חברתי, בעיקר מנקודת המבט של קבוצות מיעוט
וקבוצות מוחלשות בחברה, התפתח בשנים האח –
רונות במדעי החברה ואף השתלב בתחום התכנון
בגישות כמו התכנון המסנגר, התכנון השוויוני,
התכנון הרדיקלי, התכנון המתקשר ולאחרונה
התכנון התירפויטי ) 2003 Sandercock, (. אולם
רוב גישות אלו הן מנת חלקן של עמותות וארגו –
נים חברתיים ולא של הממסד התכנוני. תכנון כזה
עוסק ביחידים ובקבוצות, בזהויות נבדלות ובצי –
בורים כלליים ולא מוגדרים.
גישת הצדק החברתי בתכנון מבקשת להעניק
את הרמה הגבוהה ביותר של צדק חברתי למרבית
האנשים והקהילות, בין אם הם מוגדרים ומובח –
נים ובין אם לאו. על פי קמבל ) 2006
Campbell, ( ישנם שני קריטריונים מרכזיים
לבחינת המידה בה תכנון מרחבי הוא צודק: הרא –
שון נוגע לביסוס של יחסים הוגנים בין היחיד
לבין הקהילה, באופן שמותיר ליחיד חופש בחירה
באשר להתנהלות המרחבית מזה ואפשרות
‰ÂÂ‰Ó ˜„ˆ‰ Òϯ ÔÂß‚ È¢ÙÚ
˙Âω˙‰Ï ÈÏÂȈ¯ ÒÈÒ·
È„È ÏÚ Û„ÚÂÈ˘ ‰ÊÎ ¨˙È˙¯·Á
Ì„‡ È· Ï˘ ‰ˆÂ·˜ ÏÎ
ÌÈ˘˜·Ó‰ ¨ÌÈÂÈ‚‰Â ÌÈ˘ÙÂÁ
‰ÏÂÚÙ Û˙˘Ï
115
Æ˙Â˘È‚ ÈÚˆÓ‡ Ï˘ Ï„‚ ÔÂÂ‚Ó ∫‰ÂÈ ÈÒÂÈ
Ô¯ÂÓ È·Â„ ∫ÌÂÏȈ