בספטמבר 1102. אז הסביר המתכנן )ב'( את
הגישה שכונתה על ידינו בהמשך צדק חברתי,
לפיה לאזרחים הערבים יש זכות מלאה לשמר את
תרבותם ולחיות ביישובים ערביים נבדלים, ועדי
–
ין ליהנות מהקצאה הוגנת של משאבים:
הדרישות הנוגעות ליישובים הערביים המוכרים
ושאינם מוכרים נוגעות ברובן לדרישות הבסיס
של משאבי קרקע,
מרחב והכרה,
שרק לאחר
שימולאו
יאפשרו דיון בסוג "העירוניות" המת
–
אימה ליישובים האלו )מתכנן-אדריכל ב',
.(3.9.2011
מנקודת המבט הזו, הדרישה של מערכת התכ
–
נון הישראלית לציפוף של היישובים הערביים
ולמעבר לבנייה רוויה ורב-משפחתית נוגדת שתי
זכויות בסיסיות הנגזרות מעיקרון הפער: היא
שוללת את זכותם של האזרחים הערבים להקצאה
שוויונית של משאבים )למשל
קרקע, מים לחקלאות( ושירותים
ציבוריים, שלא לומר שירותים
עודפים שיהוו פיצוי על מיקומם
הנמוך בסולם הסוציו-כלכלי.
שנית, היא שוללת את זכותם של
הערבים לפתח לעצמם מערכות
יישוב מגוונות, שיאפשרו להם
לשמר את תרבותם ובה בעת ליה
–
נות מפירות הקדמה, כמו שאר
אזרחי המדינה.
תפיסת התכנון המתחרה פותחה
על ידי חברים אחרים בקבוצת התכנון, ונשענה
מה אותה כינינו צדק עירוני,
ֵ
של הסכ
המייצגת
את עיקרון שוויון ההזדמנויות של רולס. הטענה
שביסודה של תפיסת תכנון זו הייתה, שעשיית
צדק עם האזרחים העירונים משמעותה פיתוח של
יישוביהם ועשייתם ליישובים מתפקדים ואיכותי
–
ים, בין השאר באמצעות העלאת הצפיפות העירו
–
נית ויצירת סף כניסה לשירותים מסחריים ולתח
–
בורה ציבורית, תוך מניעת השתרעותם והפיכתם
לריכוזים גדולים של בנייה בצפיפות נמוכה,
חסרת תשתיות הנדסיות ומיושנת.
מנקודת המבט הזו, זכותם של בני אדם לבחור
את אופייה של הסביבה הבנויה המועדפת עליהם
מתנגשת עם זכותם לקבל נגישות שוויונית להזד
–
מנויות, שירותים ומוקדי כוח כלכליים. כמה
מהתומכים בגישה זו סברו כי הזכות לבחור את
אופי הסביבה הבנויה עולה על הזכות לנגישות
שוויונית להזדמנויות, ועם זאת טענו שאל להם
למתכננים לשתף פעולה עם יצירתה של סביבה
בנויה לא צודקת ובלתי שוויונית.
במסגרת השיח הפולמוסי שהתפתח, פתח
מתכנן-אדריכל ג' את תשובתו לא' ו-ב' בהכרה
בחוסר הצדק שנגרם לתושבים הערבים, באומרו
כי:
מדינת ישראל הזניחה באופן שאין מילה אחרת
להגדירו מאשר "פושע" את היישוב הערבי והב
–
דואי. על כך אין ספק.
עם זאת, לטענתו, אין להניח לחטאי העבר
להימשך, באמצעות הנצחת פערים חברתיים:
עירוניות היא מושג ברור, אחיד ויחיד שנכון
למרכזו של מטרופולין כמו לאחרונת ערי השדה,
בארץ ובחו"ל ובחו"ל וברחבי העולם כולו. העיר
היא מושג הקשור לאופייה של החיה האנושית,
ומאחר שאיננו מאמינים בתורת הגזע אין הבדל
בין ישראלים )יהודים( לישראלים )ערבים( כמו
גם לאיטלקים, סקוטים, הודים והוטנטוטים
)מתכנן-אדריכל ג', 1102.9.3(.
האפליה המתמשכת של אזרחים ערבים על ידי
המדינה היא, על פי תפיסה זו, מקור לחוסר צדק.
עם זאת, תיקון עוולות העבר באמצעות הקצאת
קרקע נרחבת ומתן אפשרות להתרחבות היישובים
בצפיפות נמוכה היא הוספת חטא על פשע, לדע
–
תו. לתפיסה זו תרם אדריכל-מתכנן ד', שערך
השוואה מקיפה של שיעורי הצפיפות ביישובים
118
‰„ÈÓ‰ ¨Ï·Ó˜ ȯ·„Ï
È˙¯·Á ˜„ˆ ‚˘ÂÓ ‰·
È·Á¯Ó‰ ÔÂÎ˙·
ÂÓÎ ÌÈ„„Ó· ˙Ù˜˙˘Ó
≠È˙¯·Á‰ ¯ÚÙ‰ ̈ӈ
˙Â˘È‚¯Â È·Á¯Ó
ÌÈÈ˙·¯˙ ÌÈÏ„·‰Ï
ÍÎÏ ˘È˘ ˙ÂÈÂÚÓ˘ÓÏÂ
