העירוני הוא תערובת מרתקת
של מרחק ואינטימיות, פרטיות
ופומביות... את עוברת כמעט כל
בוקר במשך שמונה שנים אצל
בעל דוכן המיצים הקרוב לביתך
והוא מתרגל לראותך ואומר
בוקר טוב בחיוך ואת מחזירה לו
בוקר טוב והוא שואל 'חצי-חצי'
רק כדי לשאול ואת אומרת
'תודה, כן' והוא סוחט חצי כוס
תפוזים וחצי כוס גזר כרגיל... כי זה כל מה שהוא
יודע עלייך, איך את אוהבת את המיץ שלך בבו
–
קר" )אורנה קזין, שוטטות בעיר כאנטיתזה לתר
–
בות הצריכה, עמ' 16-06(.
אני חושב שקזין ממעיטה מעוצמת המפגש
העירוני ומן האינטימיות שנוצרת בו במהלך
השנים. לפני כמה שנים נפטר מייסד המכולת
השכונתית ברחביה, ירושלים. באתי לבקר את
בניו ב"שבעה" ומצאתי שם לקוחות רבים, אף
שהמשפחה התגוררה בשכונה מרוחקת מאוד מן
המכולת. אפילו עובדי המרכול הקבועים נוטים
ליצור קשרים אנושיים, חלקם משמעותיים, עם
כמה מלקוחותיהם, הקבועים לא פחות מהם.
שהרי בעולמנו התוסס ובעיר התוססת לא פחות,
מוצאים רבים נקודת אחיזה בהרגלים קבועים
פחות או יותר. מקומות קנייה, מקומות בילוי,
דרכי קיצור ובני שיח.
אפשרות השוטטות הפתוחה, המשוחררת,
נטולת התכלית היא חווית חיים שאינה בהכרח
שוברת ניכור, אך היא יוצרת את התנאים הפיזיים
וההכרתיים לשבירה הזאת. טול עימך לדרך לא
רק את נעלי הספורט שלך, מקל הנדודים בן זמנ
–
נו, אלא לב סקרן, מתרונן ואמפתי, ומובטחני
שלא תשוב ריקם לביתך בלא שתצבור חווית
דיאלוג או מפגש משמעותי עם מי שהיה זר גמור.
"אנו הברלינאים )אומר הסל( חייבים להתגורר
יותר בעירנו.... אין ספק כי רצונו שדברים אלה
יובנו כפשוטם. ויותר משמדובר בבתים מדובר
ברחובות. כי הלא הם משכנה של הישות הנסערת
לנצח... כי בעיני המשוטט שלטי הרחוב המבהי
–
קים, המזוגגים של בתי העסק הם חפצי נוי טובים
ומוצלחים יותר מתמונת שמן בטרקלין" )ולטר
בנימין, המשוטט, עמ' 301(.
נמצאנו למדים שהמיתוס 'העיר היא מקום
מנוכר' ראוי בימינו לביקורת ולעיון מחודש. נכון,
בן הכפר המורגל בסביבה הומוגנית עשוי לחוות
ניכור חריף בבקרו בעיר הגדולה. מנקודת מבטו
של מי ש"להיות בבית" פירושו בעיניו לשהות
במחיצת דומים ורק דומים, ולו מבחינת המאפיי
–
נים הסוציו-אקונומיים, העיר היא מקום מנוכר.
אך זו כמובן נקודת מבט של מי שיש לו "מקום
משלו" בעולם, ולא מנקודת מבטה של העיר
הגדולה המתיימרת לטעון באורחותיה כי היא
מיקרוקוסמוס של העולם עצמו. העולם ממוקם
בה, בעיר, לא רק היא ממוקמת בעולם.
ואם יבוא מי ויטען כי בעולמנו הממוסך, האל
–
קטרוני עד מחנק, הולך ומיטשטש כליל הפער
העתיק שבין העיר לכפר, נוכל לומר כי לא פסקה
הנהירה אל העיר גם של אנשים חמושים באייפון,
וכי האייפון עצמו ממלא את הלב בהוויה מטרו
–
פולינית יותר מאי פעם בעבר. לא כפר גלובלי
הוא העולם, אלא מטרופולין אחד קטן.
¨¯Ùη˘ Â˙È·· ¯‚˙Ò‰·
ÂÈ΢˘ ‰„·ÂÚ‰ ÍÂ˙ÓÂ
Â˙ÂÈ˯٠˙‡ „·ÈÎ
¨ÈÒ¯‰ ¯Ùη Ϸ˜ÓÎ
ÂÈÓÈ ˙‡ ¯È·ÚÓ ÔÈ‚Èȇ
‡Ï·Â ¯˜·È ˘È‡˘ ‡Ï·
Ì„‡ Ì¢ ¯˜·Ï
23
