אנשים צעירים נכנסים זה למרחב של זה, זה
לביתו של זה, בלא גינוני טקס ובלא שכניסה
כזאת מצטיירת כבלתי נורמטיבית. מרחב של
אדם בקהילה עירונית הוא איפוא מרחב פתוח
למחצה לפי הטרמינולוגיה של ננסי פרייזר "הע
–
רים המודרניות יצרו חללים, שבהם מספר רב של
זרים פגשו זה בזה, ובהם נוצרה האפשרות לאינ
–
טראקציה אזרחית, המבוססת על חוקים מוכרים,
מעבר למעגל המשפחה והחברים"
Public
the
Rethinking
Nancy.
(Fraser,
of
Critique
the to
Contribution
A Sphere:
5-8).
pp.
Democracy,
Existing
Actually
מדוע זה קרה? מדוע הגבולות הפיזיים של
המרחב האישי בעיר, שמזוהה עם ניכור ודורסנות,
עם אטימות ואינדיבידואליזם קיצוני, הפכו להיות
גמישים וחדירים? ההסבר של פרייזר הוא "המר
–
חב הציבורי נובע מהצורך
לעצב חוקים מעשיים לאינטר
–
אקציה עם אנשים חדשים
הבאים אל העיר. כאשר הלח
–
צים על הקבוצות האמידות
והחזקות ביותר בעיר הובילו
אותן להנמיך את חסמי ההש
–
תתפות במוסדות הפרטיים
והציבוריים כאחד". במילים
פשוטות יותר, מדובר באינטרס
כמעט הישרדותי, שיצר נורמה
של פתיחות דווקא מול זרים למחצה )במושגי
העולם הישן או הכפרי-קהילתי(: חיים מועילים
הם חיים שצריכים להיות קשובים לכל הזדמנות
שתיקרה "על הדרך". כדי שזו לא תהיה קלישאה,
ומשעה שהדרך אינה אלא המרחב שבו האנשים
חיים, יש ליצור נורמה שמנמיכה מאוד חסמי
תקשורת ויוצרת דינמיקה של התרחשות מתמ
–
דת". הגדלת הצפיפות הפיזית אינה אלא הרחבת
מספר האינטראקציות האפשריות, וכך נותר
פרדוקס, שצפיפות פיזית מייצרת מרחב אפשרוי
–
ות גדול יותר ואופק מנטלי פתוח יותר.
צמיחתן של זירות עבודה חדשות, פתוחות,
נטולות מחיצות וחדרים פרטיים, מעידה על
העובדה שחוויית צפיפות מנטלית מצויה ביחס
הפוך כמעט לחוויית צפיפות פיזית בעיר בת זמנ
–
נו. הנוכחות ליד, בסמוך, ממש זה בתוך זה היא
סוג של אופק תודעתי פתוח וכלל אינה כרוכה
בחוויה של צפיפות.
נמצאנו למדים אפוא שהמיתוס הראשון,
לאמור: חיי העיר צפופים יותר, ראוי לו להיסדק.
¯˙ÂÈ ˘Ú¯ ÌÂ˜Ó ‡È‰ ¯ÈÚ‰ ∫È˘ ÒÂ˙ÈÓ
¯ÙΉ ÔÓ
"אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן
הדממה", רבי מנחם מנדל מקוצק. בשיר מפורסם
שכתב ירון לונדון נאמר: "בואי נימלט מן האספ
–
לט, ומן הערים המקומטות, בואי נימלט אל הלגו
–
נות השקטות, בואי לאילת... בבירת השמש,
מנומש בנמש, למול הרקיעים נחטוף תנומה,
והרוח שישוב, ישיאנו לא לחשוב על מאומה".
ובהמשך אמר המחבר: "אם הפעם באת, שוב
תשוב אילתה, כי בכשפים היא אחוזה העיר".
כלומר האדם ממיר סוג אחד של רעש בסוג אחר
של רעש. את רחש המכוניות בהמיית הגלים, את
תנועת האנשים במשב הרוח בעצים, את צפירת
המכונית בציוץ הציפורים.
בפרמטרים אובייקטיביים, בדציבלים, אכן גדול
הרעש בעיר מן הרעש בכפר. דציבל הוא יחידת
מידה לעוצמת רעש. למשל, עוצמת הרעש של
שיחה רגילה הוא 06-05 דציבל ושל רכבת
תחתית בתוך המנהרה שלה כ-09 דציבל. החוק
הישראלי מתיר חשיפה מקסימלית של שמונה
שעות לרעש של יותר מ-58 דציבלים ללא אמצעי
הגנה ראויים. בנוסף, החוק בישראל מתייחס
למניעת מפגעי רעש בבתי מגורים: בשעות הלילה
- הרעש המקסימלי המותר עד 03 דקות הוא 54
דציבל, ולפרק זמן מעל 03 דקות 04 דציבל. כלו
–
מר, החוק אינו מאפשר לשני אנשים לעמוד בחדר
מדרגות ולשוחח להנאתם בשעות הלילה.
18
˙ÈÊÈÙ‰ ˙ÂÙÈÙˆ‰ ˙Ï„‚‰
¯ÙÒÓ ˙·Á¯‰ ‡Ï‡ ‰È‡
¨˙Âȯ˘Ù‡‰ ˙ÂȈ˜‡¯Ëȇ‰
¨Ò˜Â„¯Ù ¯˙ ÍÎÂ
˙¯ˆÈÈÓ ˙ÈÊÈÙ ˙ÂÙÈÙˆ˘
¯˙ÂÈ Ï„‚ ˙Âȯ˘Ù‡ ·Á¯Ó
¯˙ÂÈ ÁÂ˙Ù ÈÏËÓ ˜Ù‡Â
·¯ ÌÚ ÔÂÓ‰ ∫ÔÂËÏÙ‡
