היתה כל מקום קבע שבו התגוררה יותר ממשפ
–
חה אחת )המילה עיר מאוזכרת יותר מאלף פעמים
במקרא( עלול דיוננו לסבול מחוסר מיקוד אם לא
אבהיר שכוונתי במאמר זה לא לאפיין את העיר
באשר היא, אלא איזה אב טיפוס, או במקרה שלנו
אם טיפוס. הטיפוס שלנו הוא עיר,
polis
וביוונית
אם היא
meter
, יוצא שאנו עוסקים במטר-פוליס,
דהיינו בעיר הגדולה, אותה "עיר ואם" )המאוזכ
–
רת בספר שמואל(, המטרופולין.
שנית, נעגן את המיתוסים המיוחסים לעיר
בהקשר ההיסטורי הקונקרטי שבו נוצרו. כאשר
דיקנס תיאר את ההוויה של העיר התעשייתית
במאה ה-91, תהא זו מנצ'סטר או לונדון, הופיע
אצלו דיוקן של מקום צפוף, רועש, רווי אלימות,
אימה, חוסר יציבות, לכלוך ועוני. הנה קטע
דיקנסי טיפוסי מתוך דיוויד קופרפילד: "חציתי
את הגשר ונכנסתי לרוצ'סטר כשרגליי
כואבות ואני כושל מעייפות ובפי
תקועה פרוסת הלחם אשר קניתי
לארוחת הערב... חששתי להוציא את
הפרוטות המעטות שנותרו בידיי וירא
–
תי מפני מבטיהם המרושעים של עוברי
האורח בהם פגשתי. על כן ביקשתי לי
מקלט תחת כיפת השמים... )ולמחרת
בבוקר( החלטתי להקדיש את רוב
שעות היום למכירת מעילי..." )דיוויד
קופרפילד, עמוד 98(.
העיר התעשייתית האירופית ברא
–
שית המאה ה-91 צמחה לממדים עצומים ובקצב
מהיר ביותר. הקפיטליזם התעשייתי, נהירת אוכ
–
לוסייה כפרית לאזורים האורבניים )בין השאר
הפיכת בית החרושת לסמל החיים בעיר( יצרו
מציאות אובייקטיבית שהשתקפה אצל דיקנס וגם
אצל פרידריך אנגלס, למשל, כסוציולוג.
העיר נתפסה כמנוכרת, בין השאר מפני שהיא
"לא הובחנה כמערכת קוהרנטית )לכידה( של
סימנים וכמערכת שמתקשרת עם תושביה בשפה
מוכרת ונהירה. היעדר רציפות )הכוונה גם למרחב
הפיזי וגם לקטיעת הרצף ההיסטורי-הכרונולוגי,
י.ש( אי ארגון, ערפול וזרות שיוחסו לעיר יצרו
מבנה כאוטי" )עודד מנדה-לוי, הקדמה, מתוך
"אורבניזם", עמ' 01-9(.
אנגלס תיאר את החיים בלונדון כמבטאים
ניכור אנושי במירעו ")בני אדם( חולפים איש על
פני רעהו כאילו אין להם שום דבר במשותף,
כאילו אין להם שום עניין איש ברעהו... שום איש
לא יעלה על דעתו לכבד את השאר במבט עין
לפחות. האדישות הגסה, ההצטמצמות... של כל
אחד ואחד בענייניו הפרטיים, נראית מאוסה
ופוגעת ביותר ככל שהיחידים הללו מצטופפים
יותר בשטח הצר" )פרידריך אנגלס, על מצבו של
המעמד העובד באנגליה, עמ' 33(. כלומר אף
שהצפיפות והניכור אינם בהכרח קשורים סיב
–
תית, צירופם יוצר דימוי אכזרי, קשוח, כמעט
בלתי נסבל.
ÛÂÙˆ ÌÂ˜Ó ‡È‰ ¯ÈÚ‰ ∫Ô¢‡¯ ÒÂ˙ÈÓ
¯ÙΉ ÔÓ ¯˙ÂÈ
1. כמעט בהגדרה, עיר היא מקום צפוף. בערך
"עיר" בויקיפדיה, מוגדרת העיר כ"דפוס התייש
–
בות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז
גבוה של אוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות
התיישבות אחרות".
15
˙‡ ¯‡È˙ ҘȄ ¯˘‡Î
¯ÈÚ‰ Ï˘ ‰È‰‰
‰‡Ó· ˙È˙ÈÈ˘Ú˙‰
Ô˜ÂÈ„ Âψ‡ ÚÈÙ‰ ¨±π≠‰
¨˘Ú¯ ¨ÛÂÙˆ ÌÂ˜Ó Ï˘
¯ÒÂÁ ¨‰Óȇ ¨˙ÂÓÈχ ȯ
ÈÂÚ ÍÂÏÎÏ ¨˙·ȈÈ
˘Ú¯ ÛÂÙˆ ÌÂ˜Ó ∫ҘȄ
Ì˙Ó„‡ ÏÚ Â¯ÊÙ˙È ‡Ï ∫ÈχȘÓ
˙¯ÎÂÓÎ ‰ÒÙ˙ ¯ÈÚ‰ ∫ÒÏ‚‡
