האנושי שיוביל את האנושות קדימה. את הקביעה
הזו ניתן לקחת צעד אחד קדימה: העיר היא
סביבת המגורים הטבעית של האדם, זוהי המער
–
כת המתאימה ביותר שהאדם מפתח עבור עצמו.
במובן זה העיר היא הדבר הטבעי ביותר לקיום
אורח החיים האנושי. כמו כוורות דבורים, או קיני
נמלים, כך הן הערים לאדם.
אם כן, גיליון זה מציע לבחון מספר זוויות של
תופעות הקשורות בעיר, בעיור ובעירוניות. מתוך
הדיון עד כה ברור כי מדובר בזוויות רבות, הנוג
–
עות בכל תחומי החיים ולא נוכל להקיף את כולן,
אולם אני תקווה כי נספק תובנות לגבי אספקטים
מרכזיים של החיים העירוניים, במיוחד בהקשרים
החברתיים של העיר. התמקדות זו, נובעת גם
מאחת מנקודות ההסכמה המרכזיות של ג'ייקובס
וגלייזר, בדיון שלעיל. העיר אינה רק אוסף של
בניינים ותשתיות, אלא בעיקר אוסף של אנשים
ואירועים הקושרים ביניהם. לפיכך, הדגש בחוב
–
רת המונחת לפניכם הוא על ההיבטים החברתיים,
האנושיים ומערכות הקשרים שבינם לבין העיר.
כזכור, אנשים ומפגשים הם שעושים ערים.
נ
פתח בדיון פילוסופי על
מושגים הקשורים בעיר, נציג
את התנאים לקיימות עירונית,
נמשיך בהיבטים היסטוריים
התפתחותיים של העיר ולאח
–
ריהם דיון בעיר כמשקפת
ומציפה עניינים חברתיים,
סימבוליים ותודעתיים, ואף
האפשרות לשימוש בעיר
כמרחב למידה. נחתום את ההתבוננות בערים
בשלוש זוויות ביקורתיות, אשר מנסות לערער את
הזחיחות האפשרית מהטענות בדבר ניצחונה
לכאורה של העיר.
ישראל שורק פותח במספר מחשבות חדשות
על העיר. באמצעות הפרכת שלושה מיתוסים
מקובלים על העיר, או על החיים העירוניים ביחס
לאלו הכפריים: צפיפות, רעש וניכור, שמידתם
נתפסת בעיר כגבוהה יותר. במהלך פילוסופי
מעניין ומנומק נסדקים ומופרכים כל אחד מהמ
–
אפיינים הקלאסיים הללו של העיר. מסקנותיו
מאששות את הנהייה של האנושות אחר חיים
עירוניים ומדגישות את ההתפתחות החברתית
שחיים עירוניים מאפשרים. אם בימי הביניים
נטבע המושג שאוויר העיר משחרר, והכוונה
בעיקר לשחרור כלכלי, הרי שבתקופתנו נוספות
לו תכונות שמשמעותן והשלכותיהן רחבות
יותר: מרווח, שקט ומחבר. אלו ממדים המייצרים
ומושכים פרטים לכלל חברה.
שני מאמרים נוספים עוסקים באופן שבו מתק
–
יימים העיר והחיים העירוניים. מידד קיסינגר
מקביל את העיר ליחידה מטבולית, המתפקדת
במערכת של תפוקות ותשומות שבהן משתתפים
"שחקנים" רבים ולה תוצרי לוואי המחייבים
התייחסות. תהליך ההיזון החוזר, בהתבוננות זו,
חושף את אפשרויות הצמיחה של העיר כמערכת
אקולוגית, תוך עמידה על הדומה והשונה בין
השתיים המערכת העירונית והמערכת האקולוגית
הקלאסית. מתוך הדמיון וההבדלים, מציע קיסינ
–
גר מספר אמצעים יישומיים לשימוש בעקרונות
אקולוגיים לקידום הקיימות העירונית בישראל.
את הקו הזה, אשר רואה בעיר מצע טבעי
שהאדם בוחר כדי לחיות בו, ממשיך יודן רופא
המשרטט ראשי פרקים למדיניות עירונית בישר
–
אל, תוך שהוא מצביע על תופעות שאותן הוא
מכנה עקרונות הורסי עירוניות. מכאן ניתן להסיק
כי עם הסרתן ניתן לקיים מרקם עירוני תוסס
ורשת של ערים מגוונות, שמאפשרות חיים ראוי
–
ים לתושביהם. מדיניות זו מושתתת, בין היתר,
על בסיס ציפוף מצד אחד, והגברת הנגישות בין
הנקודות הצפופות, אולי על-מנת לאפשר להן את
התחושה שעליה דיבר שורק במאמרו - צפיפות
פתוחה ומרווחת.
כפתיח לזווית החברתית האנושית של העיר,
קוראת מירב אהרון לחשוב באופן חברתי על
התופעה העירונית. החשיבה על העיר כתופעה
חברתית, גורמת לנו להבין טוב יותר את המבנה,
התפקוד והקשרים שבין הפרטים לשכונות ולרב
–
עים בעיר, כמו גם לקבוצות שמתגוררים בה.
קריאת העיר באופן כזה מבטאת מחשבה או מתו
–
דולוגיה ג'ייקובסית שמשבחת את ההרגל התהלי
–
כי והאינדוקטיבי.
שני המאמרים הבאים בוחנים בראייה היסטו
–
רית את אופן התהוותן של ערים ומדגימים כיצד
תהליכים לאומיים משפיעים על עיצובן של
הערים ואף על החיים העירוניים שמתגבשים
בהן. ראסם ח'מאיסי מציב בחזית את סיפורן של
הערים הערביות בישראל, אותן הוא מגדיר "ערי
ביניים". ערים אלו התפתחו מתוך אילוצים
10
ÌÈÓÁ˙Ó ÔÂÎ˙Ï „‚ȷ
ÏÚ ÒÒ·˙Ó‰ ÌÈȯÈÚ
‰ÚÈˆÓ ¨ÌÈÚˆÂÓÓ ÌÈÂ˙
˙‡ ˘ÙÁÏ Ò·Â˜ÈÈß‚
¨ÚˆÂÓÓ‰Ó ˙ÂÈËÒ‰
‰Ó Ô˙ÂÚÓ˘Ó ‰Ó ÔÈ·‰Ï
˙ÂÊÓ¯Ó Ô‰
