פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 10

לכל אורך ספרו, גלייזר דבק בטיעונים
סטטיסטיים מצרפיים, לעיתים עד כדי מציאת
קשר סטטיסטי שהנסיבתיות שבו מוטלת בספק.
כך לדוגמה הוא מצביע על קורלציה בין פריון
עבודה גבוה וגובה המגדל שבו נמצאים משרדי
העובדים, ונותן צידוק לציפוף ובעיקר לבנייה
הגבוהה, שחייבת לטענתו לאפיין עיר שבוחרת
לצמוח )עמ' 081(.
גלייזר מודע לסכנות הטמונות בעיר כקיבוץ
אנושי עצום, אך קובע כי הסיכונים כדאיים ואף
צובע, עד מקצין עד כדי פרדוקס, את חוליי
העיר בוורוד. לזכות גלייזר ולניסיונו להעלות
את מכלול ההקשרים הנמצאים בעיר, ניתן
להביא גם את העלאתם של חוליים אלו אל חזית
הדיון. את זה הוא עושה באמצעות הפרק שדן
בשאלה "מה טוב במשכנות העוני?". אולם הוא
ממשיך ומתבסס על האבחנה
כי עוני העיר עדיף על זה של
הכפר, באמצעות שלל נתונים
סטטיסטיים אשר מראים כי
העוני הכפרי עמוק יותר. הוא
גם קובע כי "הערים הן מער –
בולות דינמיות, משתנות
תדיר, מביאות הון לחלק
מהתושבים וסבל לאחרים.
העיר עשויה לשלוח לך קליע
אקדח, אבל היא גם מציעה
הזדמנות לחיים עשירים ובריאים, שיכולים
לבוא מהתחברות אל יתר העולם" )עמ' 101(.
עבור האחד שהעיר שלחה לו קליע, במרבית
המקרים הסיפור תם. המענה לשאלתו בפרק זה
כמעט משבח את המרחבים העירוניים האפלים,
אלו שתנאי החיים בהם אינם ראויים ואינם
מכבדים את יושביהם, ואף עומדים בניגוד
לחיים הנוצצים של הערים הממגנטות והמנצ –
חות לטענתו.
ראוי לציין כי גלייזר חולק הערכה רבה
לג'ייקובס. הוא כותב "רבים מהרעיונות בספר זה
שואבים מחוכמתה של ג'יין ג'ייקובס... אבל היא
גם עשתה שגיאות שנבעו מהסתמכות יתרה על
נקודת השקפה הבסיסית שלה ולא השתמשה
בכלים קונספטואליים שעוזרים לנו לשקול בעיון
מערכת שלמה" )עמ' 42(. בדיון המרכזי שלו עם
טיעוניה של ג'ייקובס )עמ' 391-381( הוא בא
חשבון בעיקר עם התנגדותה לבנייה לגובה.
טענתו העיקרית מבוססת, שוב, על שיקול היעי –
לות הכלכלית עם תוספת של הנגשת הדיור לצי –
בורים רבים, כלומר, דיור בר-השגה.
טענתו מתבססת על העובדה כי שימור בניינים
שאינם רבי קומות ייצור היצע דיור מוגבל, שיג –
רור עליית מחירים וערים "שמורות" לבעלי אמצ –
עים בלבד. גם כאן גלייזר מסתמך על קשרים
סטטיסטיים, וכך לדוגמה, הוא קובע כי יש אמת
בקביעתה של ג'ייקובס כי "הסיכוי של אנשים
שגרים ברבי קומות להיפגע מפשע ברחובות גדול
בשישה אחוזים מזה של אנשים שחיים בבתים
חד-משפחתיים" )עמ' 581(. משם הוא ממשיך
להנמקת הציפוף והבנייה הגבוהה.
ע
רים, אם כן, נמצאות ברצף של חיים. חלקן
פורחות, חלקן דועכות, חלקן מנצחות וחלקן
מפסידות. התחרות בין הערים הולכת וגוברת. זו
תחרות על משאבים והצלחות ובסופו של דבר על
ניצחונות. גלייזר מצליח להביא את הקורא
למסקנה, כי בשונה מקביעתו של רוסו כי "ערים
הן התהום של המין האנושי", הן דווקא תקוותו
והן מנצחות. אולם הפתרונות האינסטרומנטליים
וההתבססות על נתונים מצרפיים והסתברותיים,
צובעים בצבעים בהירים וורודים את אותם צדדים
אפלים, שערים עלולות ליצור.
העיר, כפיו שקבעה ג'ייקובס, היא עדיין בעיה,
והיא בעיה מסוג מורכב ומאורגן. לכל עיר יש
ייחוד והטיפול בעיר גדולה צריך להיות שונה מזה
שבעיר בינונית או קטנה, תוך מתן הזדמנות לכל
אחת לגלות את חוזקותיה וחולשותיה ולהתמודד
איתן. ייתכן והקורא יחשוב כמוני, כי המושגים
עיר ועירוניות כלליים מדי.
יש כאן קריאה לעירולוגיה מדע העיר, כעין
פסיכולוגיה, שהיא מדע הנפש. לפי אנלוגיה זו,
לכל עיר יש ייחוד משלה, נפש עירונית נפרדת,
ואנו אמורים למצוא את התורה שתעזור לנו
לפענח את העירוניות שקיימת בעיר שבאה אל
ספת הטיפולים. במובן זה יש לחפש הכללות
בדפוס הסימפטומטי, אך הפתרון צריך להיות
מעשה חייט, תפור למידותיה של העיר, ובחירת
סוג הבד וצבעו תיעשה לפי דרישות הגוף והנפש
שעבורם נתפרת החליפה.
חציית הרוביקון של האנושות, שבחרה ברובה
לגור בעיר החל מסוף העשור הקודם )7002(,
יוצרת למעשה את ה"הומו-אורבניקוס", כיצור
8
¯ÈÚ‰ ¨Ò·Â˜ÈÈß‚ ˙Ú„Ï
˙„˜ ˜ÙÒÏ ‰¯ÂÓ‡
ÏÎÎ ˙·¯ ˘‚ÙÓ
ÌÈ˘‡ ÔÈ· ¯˘Ù‡‰
˘È ÍÎ Ì˘Ï ÆÌȯ·ȈÂ
ÔÈ· ·¯ÚÏ ˙ÂÒÏ
ÌÈ¢ ÌÈ˘ÂÓÈ˘