פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך - page 99

טא במתן סיקור נרחב לתרבות הערבית, הן בבי –
דור והן בסיקור של תקשורת תרבותית חברתית,
כך ניתן להבין יותר את האחר. אני, כסטודנט,
נתקל תמיד בסטודנטים יהודים שדי מתפלאים
עלי. רבים אומרים לי 'וואלה, לא ידעתי שיש
ערבים שחושבים באופן הזה'".
הסביבה האקדמית מאפשרת הזדמנות להיכרות
עם "האחר", להתרשמות אישית בלתי אמצעית,
לגישור על פערים. "מתייחסים לערבים כעם בלי
תרבות. אין לנו שום תופעה תרבותית בתקשורת
הישראלית וזו פגיעה תדמיתית ומוסרית, על כן
לא תהיה ברירה אלא פשוט להחדיר אנשי תקשו –
רת ערבים חדשים, כדי שנתחיל להרגיש שאנו
חלק מהתקשורת ומהשיח החברתי במדינה".
לסיכום, בעוד שהמרואיינים מגיבים באופן
שלילי כלפי הייצוג החדשותי של המנהיגות
הערבית, הם חשים סיפוק מכך
שתוכניות הבידור מובילות קו
תקיף כלפי המנהיגות הקיצו –
נית, דוגמת שרים ומנהיגים
מהימין הישראלי.
¢È„Â‰È¢Ï ¢È·¯Ú¢ ÔÈ·
נרמול היחסים בין התקשו –
רת הישראלית לאזרחים הערבים בישראל הוא
כלי חשוב לייצוגם באופן שייתפס בעיניהם
כנאות יותר. באותו אופן, מיתון השפעתם של
גופים, דוגמת הממסד, על התקשורת הישראלית
יש בו פוטנציאל רב לייצוג שקול יותר של ערביי
ישראל שאף יוביל ליצירת דעת קהל חיובית ולה –
זדהות עם המגבלות החברתיות והכלכליות איתן
הם מתמודדים, כמו: בעיית מקומות עבודה, אי
פיתוח ביישובים, הפערים הסוציו-אקונומיים.
סיקור כזה עשוי אף להוביל לשינוי מעשי -
הקצאת משאבים לפיתוח החברה הערבית.
נרמול היחסים בין הערבים ליהודים צריך
להתבטא בכמה מישורים: שילוב עיתונאים
ערבים בכלי התקשורת הישראלית, הובלת
רפורמות, שינוי מתון מצד מנהיגים לגבי אופן
הייצוג של המיעוט הערבי בישראל, העצמה
חברתית ותרבותית של סיקור המגזר הערבי
בעיתונות, הכנסת עיתונאים ופרשנים לשכונות
וליישובים הערביים במטרה לסקר באופן בלתי
אמצעי את הקשיים החברתיים איתם מתמודדת
החברה הערבית.
לדברי המרואיינים, יחס שונה של התקשורת,
הפחתת המעורבות של הממסד והקצאת משאבים
וזמן לסיקור המגזר הערבי, עשויים להביא לייצוג
טוב יותר שלו, לגידול באחוזי הצפייה שלו ולשי –
נוי משמעותי בתפיסת הדימוי של הערבים
באמצעי התקשורת הישראלית.
להלן ביטוי של תקווה מצד אחד המרואיינים:
"אני חושב שצריך לעשות שינוי דרסטי. למשל,
לתת שטח בעיתון, זמן מסך בטלוויזיה בהתאם
לאחוז של הערבים במדינה, או לחלופין, לפחות
להגדיל את זמן הסיקור ל-%01, שלא לדבר על
העלאת הבעיות של הערבים, זמן מסך לפרשנים
טובים יותר, מוסף מיוחד למגזר ועוד". ציטוט
לדוגמא: "ישנם כישרונות מדהימים בעולם התק –
שורת הישראלית הערבית, הסופר סמיח אלקאסם
)עורך המגזין כול אלערב( הוא כוכב לא רק
בישראל אלא בעולם הערבי, איש הטלוויזיה
זוהיר בהלול הוא בעל יכולת ביטוי בעברית הרבה
יותר טובה מהיהודים, ראש עיריית סכנין מאזן
גנאים איש ספורט ייחודי ואדם למופת, וגם בבי –
דור יש כישרונות פנטסטיים".
המרואיינים סבורים שיש הבדלים בסיקור של
העיתונות המודפסת בישראל. למשל, עיתון "הא –
רץ" נתפס על ידם כנייטרלי ומאוזן מבחינת הסי –
קור בנושאים המדיניים ומציג עמדות יוניות.
במילים אחרות, ערביי ישראל רומזים שעל כלי
התקשורת בישראל לקחת דוגמא מ"הארץ". כך
למשל, אמר אחד המרואיינים: "אין לי ספק שמב –
חינת התקשורת הישראלית הוא בעל אג'נדה
שמאלנית, אך השמאל הזה הוא מבחינת היהו –
דים"; ואחר אמר: "גם שמאל זה לא מתוך אהבת
ערבים, אלא מאינטרס ישראלי מובהק, וכך עיתון
'הארץ' נחשב לעיתון מתון מאוד יחסית". הדוג –
מה הזו מעידה כי גם אם יש שמאל, ואף שמאל
מובהק, אין בכך עדות ל"שמאל אוהב ערבים".
הדימויים בעיתונות המודפסת נתפסים אפוא
בדרך כלל בעיני הנחקרים כלא מספקים וכמי
שלא מציגים נאמנה את "האחר" )הערבי(. בנוסף,
מהראיונות עולה חוסר אמון כלפי התקשורת
הישראלית, שהמרואיינים רואים בה גוף הכפוף
לממסד ולגורמי הביטחון. "אני חושב שהרציונל
של התקשורת להיות אנטי ערבית ואנטי מיעוטים
הוא בכך שהממסד הוא זה שעומד אחריה. בעיני
הוא זה שמכתיב לתקשורת מה לכתוב ומה לסקר.
התפיסה כאילו התקשורת היא אמצעי אובייקטי –
È˙Ï· ÌÈ·¯Ú‰ Ï˘ ‚ˆÈȉ¢
ÌÈÈÂÓÈ„ Ìȇ¯ Â‡ ÆÏ·Ò
¨¯·Â˘‡ ˙ÂÓÂ‰Ó Ï˘
ÌÈÓÒ ˙Á¯·‰ ¨Ú˘Ù ¨‰·È‚
¢ÌÈÚ¯Ù˙ÓÎ ÔΠÌÈ˘Â
99