כך קורה שהתקשורת פועלת בניגוד למחויבו
–
תה המוסרית, ואף בניגוד לחוק הרשות השנייה
לטלוויזיה ולרדיו, שעל פיו היא חייבת לפעול
לשידור הוגן ומאוזן, הכולל ביטוי נאות לכל
הדעות השונות הרווחות בציבור, שכן חובה
לתת ייצוג למגוון הדעות והקבוצות )כספי
ולימור, 8991(.
מעיון במחקרים שבחנו היבט זה ניתן ללמוד
שאין הבדל בייצוג המיעוט הערבי בערוץ הממ
–
לכתי לבין ייצוגם בערוץ המסחרי. כמו כן, הייצוג
של המיעוט הערבי בתקשורת נתון לדילמה כפו
–
לה. מצד אחד, כאזרחי המדינה הם יכולים
להשתתף באופן פעיל בשיח הציבורי, באמצעות
אמצעי התקשורת הישראלית. מצד שני, המדינה
מספקת להם אמצעי תקשורת שישדרו בערבית
בלבד. למשל, קול ישראל והטלוויזיה בשפה
הערבית, אך הם נתונים לבקרה של המדינה
ונחשבים כ"משתפים פעולה עם הממסד הפוליטי
היהודי". במילים אחרות, קול ישראל בערבית
הינו שלוחה ממסדית, השונה מאמצעי התקשורת
הישראלית בשפה, אך לא בתכנים.
˙¯Â˘˜˙· χ¯˘È ÈÈ·¯Ú Ï˘ ÌÈÈÂÓÈ„‰
מבחינה היסטורית, המרחב התקשורתי של
המיעוט הערבי בישראל, בעיקר לנוכח התכנסותו
לשטחים מוגדרים בתוך ישראל, הוביל לנתק
מוחלט שלהם מבחינת ייצוגם בתקשורת. במרו
–
צת השנים הסתגלו האזרחים הערבים למצב זה,
למרות עלייה ברמת ההשכלה וברמת המעורבות
שלהם בחברה הישראלית-יהודית, עקב תלותם
הפוליטית והכלכלית המלאה במוסדות המדינה
)ג'מאל, 5002(.
מבחינת הציבור הערבי, יש מספר גורמים המכ
–
תיבים לכלי התקשורת את אופן הסיקור. הנוש
–
אים שהתקשורת מעלה לסדר היום נובעים מהה
–
שפעה של הממסד וגורמי הביטחון. נראה שייצוג
הערבים בתקשורת הישראלית משויך לפשיעה,
לאלימות, לאסונות, למצוקות ולאי שקט חברתי
)לאור ואחרים, 4002(. אחת ההשלכות של הייצוג
השלילי של ערבי ישראל בתקשורת הישראלית
היא המעבר לאמצעי תקשורת ערביים, עובדה
שאינה תורמת ליחסי אמון ולסולידריות עם התק
–
שורת הישראלית )ג'מאל, 6002(.
הספרות המחקרית מצביעה על כך שהייצוגים
התקשורתיים של המיעוט הערבי במדינה תרמו
באופן משמעותי לחידוד העמדות הלאומניות של
ערביי ישראל )עטשי, 8991(. שיעורי צריכת
התקשורת הלוויינית מהעולם הערבי מעידים על
אי האמון שלהם כלפי התקשורת הישראלית
)ג'מאל, 6002(.
זאת ועוד, ג'מאל )5002( מצביע על כך שיש
הבדל משמעותי בתפיסת הדימויים של ערביי
ישראל בקרב שלושת העיתונים המרכזיים בישר
–
אל, כאשר עיתון הארץ מוביל מבחינת הסיקור
האובייקטיבי אודות ייצוג המיעוט הערבי בישר
–
אל על פני מעריב וידיעות אחרונות.
‰È‚ÂÏ„Â˙Ó
העבודה התבססה על מחקר איכותני, המסת
–
מך על ראיונות עומק מבניים למחצה עם צעי
–
רים ערבים ישראלים. למרואיינים הוצגו שאלות
לגבי דימויים באמצעי התקשורת הישראליים
כגון: ייצוג המיעוט הערבי בתקשורת הישרא
–
לית, החל מעיתונים ועבור בטלוויזיה וברדיו;
אמינות והוגנות התקשורת הישראלית; טווח
הסיקור; חוויות אישיות; תפקיד התקשורת בשי
–
פור מערכת היחסים בין החברה הישראלית
לחברה הערבית וכדומה.
המחקר כלל 51 מרואיינים ערבים, "צרכני
תקשורת ישראלית", לפי הגישה האיכותנית.
בחירת המרואיינים נעשתה על פי קריטריון "צרי
–
כה של התקשורת הישראלית", כלומר, כמצויים
בנושאים אקטואליים: פוליטיקה, בידור, ספורט,
רכילות, סדרות, סרטים, וכו'.
ממצאים: בדומה למוצג בספרות המחקר, המי
–
עוט הערבי מודר לחלוטין מכלי התקשורת היש
–
ראלית. הצעירים הערבים מרגישים שסיקורם
סטראוטיפי לחלוטין, רווי בביטויים שליליים של
עוינות, איום על קבוצות הרוב ועד האשמה כגיס
חמישי. להלן התמות המרכזיות של המחקר.
ÌÈ·‚ Ìȷȇ ¨˜ÂÁ ȯÈÙÓÎ ‚ˆÈȉ
המאפיין שהיה משותף למרבית המרואיינים
הינו תכני החדשות ותוכניות האקטואליה. הנחק
–
רים סבורים שייצוג המיעוט הערבי בתקשורת
הישראלית מזערי ביותר, וגם אז הוא שלילי לרוב.
כך למשל, היו שאמרו: "הייצוג של הערבים
הוא קטן מאוד ומתבטא במקרה הטוב ב-%2.
ייצוג זה מתבטא בגזענות ובאפליה".
94
