במדינת אינדיאנה(, והמדינה לא היססה לעתים
להעלות ילדים בכוח לאוטובוסים כדי לכפות
עליהם חינוך תיכוני נגד רצון הוריהם. כך קרה,
למשל, באיובה בשנות ה-
60
.
לטענת האמיש, גיל
14
-
18
הוא גיל קריטי
לגיבוש האישיות וההזדהות עם הקהילה, ולכן
חשוב שהילדים לא יהיו בבית ספר תיכון גדול
ומרוחק, שיביא אותם במגע עם מורים, תלמי
–
דים ומנהגים אחרים. מבחינתם, בית ספר כזה
מאתגר את סמכות האמיש המסורתית, שהרי
''להתערבב עם העולם הזה" מסכן את נאמנות
הילדים לקהילה.
כפי שאכן התברר בראיו
–
נות, לאמיש אין, ולא הייתה,
בעיה עם בית ספר קטן
וקרוב, אף אם הוא ציבורי
ויהיו בו חשמל וקצת
''אנגלים'', כפי שמכונים כל
מי שאינם אמיש. כל עוד בית
הספר נגיש להורים, והילדים
יכולים להשתחרר בקלות לעבודה בבית ובמשק,
וכל עוד הרוב המכריע של התלמידים וכל המו
–
רים הם אמיש, ניתן להתפשר. כך אכן נהגו
במאות ה-
18
וה-91 ובחלק הראשון של המאה
ה-
20
. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשנבנו בתי
ספר תיכון אזוריים ומרוחקים, שבהם רוב התלמי
–
דים וכל המורים אינם אמיש, התנגדות הקהילה
הפכה לעיקשת ועקרונית.
על מה התנגדותם? בעיקרון, האמיש סולדים
מארגונים ביורוקרטיים גדולים שכן אלה מונעים
את הכרת האדם השלם, ובשם כללים ונהלים פוג
–
עים במסורת הדתית-קהילתית. הריחוק מהקהילי
–
יה של בתי ספר שהוקמו על ידי מיזוג בתי ספר
קטנים ומסורתיים כדי להעניק חינוך מודרני,
מעורר חשש שההורים יאבדו שליטה על חינוך
ילדיהם, שרוב הזמן מרוחקים מהבית, מהמשק
ומהקהילייה, וחינוכם הוא בידי מורים לא מוכרים
ו''זרים''. מיזוג בתי הספר
)
consolidation
school
(
היה לדגל החינוך המודרני, עבור צד אחד,
ו"סדין אדום" של סכנה עבור הצד השני. האמיש
גם התנגדו להוראה על ידי מורים מתמחים בפי
–
זיקה, במתמטיקה, בכימיה או בהיסטוריה.
חששם היה שמורים אלה )שגם אינם אמיש( יפתו
את התלמידים להתעניין ולהצטיין במקצוע,
ואותה משיכה למומחיות ולמדע תרחיק אותם
מהמשפחה, מהמסורת, מהדת, מהקהילייה.
בשנות ה-06 התפתח באיובה עימות חריף,
כאשר האמיש מהעיירות הייזלטון )
Hazelton
(
ואולוויין )
Olewein
( סירבו לשלוח את ילדיהם
לבתי ספר מרוחקים. במקום זה המשיכו לשלוח
אותם לבתי ספר של אמיש, שבהם לימדו מורים
לא מוסמכים בניגוד לחוק. כאשר גם קנסות לא
הועילו, ניסו רשויות המדינה להעלות את היל
–
דים בכוח על אוטובוסים. האמיש ניסו להסתיר
את ילדיהם, וכשנתגלו הורו להם להימלט
מהשוטרים. לבסוף הוסעו הילדים בכפייה לבית
הספר הציבורי המרוחק. התקרית עוררה סערה
בכל ארה"ב, ורשויות המדינה מיהרו להגמיש את
עמדתם. הפתרון שנמצא היה שהמדינה שכרה
בדולר לשנה בית ספר קרוב של האמיש והתחיי
–
בה לממן את ההוראה. האמיש מצדם התחייבו
למצוא מורים משלהם שעברו הסמכה. אשר
לתוכן הלימודים, הוסכם בין הצדדים שהקורי
–
קולום לא יעמוד בניגוד לחוק המדינה, אך ייבנה
כך שימנע קונפליקט עם האמונה הדתית של
האמיש )31(.
האמיש מתנגדים גם לתוכן הלימודים של בתי
הספר התיכוניים הציבוריים. לדידם, מטרת החי
–
נוך הכללי היא הצלחה בחיים והם אינם חפצים
בחינוך כזה, שהרי מבחינתם ''חכמת העולם הזה
היא סכלות בעיני אלוהים'' )41(. הם רוצים
חינוך שישרת את האדם, את האחר, וכמובן את
͇ ‡Â‰˘ ¨È˘ÈÓ‡ ¯ÙÒ ˙È··
±π ÔÈ· ÌÈ„ÓÂÏ ¨ÈÓÓÚ ˜¯Â
È˙· ·Â¯· ÆÌÈ„ÈÓÏ˙ ≥∂≠Ï
ÌÈ„ÓÂÏ „Á‡‰ ¯„Á‰ È· ¯ÙÒ‰
ÂÈ„ÁÈ ßÁ≠߇ ˙Â˙ÈÎ È„ÈÓÏ˙
87
