ÙÈˇȯËÒ‰ ˙ÂÏ·˜˙‰
הצעירים הערבים חשים שהתקשורת מתייחסת
אליהם במקרה הטוב כ"בוגדים" ובמקרה הרע
כ"גיס חמישי" בהשתייכותם לארגונים אסלאמי
–
ים קיצוניים.
ציטוטים מאפיינים: "דוגמאות של סיכון על
קיום המדינה, גניבה, פשע, פלישה, לכלוך, ייצוג
התרבות בתת-תנאים, ההקצנה וההשתייכות
לגורמים איסלאמיים קיצוניים, כמו חיזבאללה
וחמאס".
הסכסוך הישראלי-ערבי עלה אף הוא בראיו
–
נות. ערביי ישראל מרגישים שהם חלק מהמרחב
הערבי הסובב אותם, ומגלים סולידריות פוליטית
איתו. היחס הבלתי מתפשר של התקשורת היש
–
ראלית למנהיגים בעולם הערבי, דוגמת ערפאת,
מהדהד בראיונות. מבחינה רגשית, הצעירים
הערבים נפגעים מהאופן שבו מנהיגים ערבים
מוצגים, אפילו כאלה שנחשבים מתונים, דוגמת
חוסני מובארק, נשיא מצרים לשעבר, שלא ביקר
בישראל מלבד בהלווית רבין.
בקשר לכך היו שאמרו: "האפליה של הערבים
בכל תחום אינה מוטלת בספק, העוול שעושים
לערבים הוא ברמה בלתי נסבלת ומהווה פגיעה
ברגשות. דוגמא לכך העוול שעושים למנהיגים
שמתו, כמו ערפאת".
בנוסף, התקשורת מציגה מגמה של חוסר
הערכה וחוסר אמון בערבים. לדוגמא, אי שיתו
–
פם בנטל השירות הצבאי בצה"ל, במשטרה,
ועוד. על כן, הפטור מהשירות הצבאי מהווה
בפניהם חסם בפני עבודות טובות יותר ומקבע
אותם בעבודות נחותות.
לסיקור השלילי של אמצעי התקשורת יש
השלכות חמורות בעיני צעירים ערבים, מבחינת
תנאי העבודה. ציטוט לדוגמא: "אני אדם ששירת
בצבא והייתי לוחם במשך שלוש שנים, עבדתי
כמאבטח ושירתי בזמן 'אינתיפאדת אלאקצה'.
אני בהחלט ישראלי, אז למה כיום אני עובד בנג
–
רייה בתת-תנאים, ומהו ההבדל ביני לבין ידידי
העובדים בנגריה? זה בהחלט מאוד עצוב. תוסיף
לזה שבעת השירות הצבאי כל יום יש פגיעות
בערבים ובתרבותם, וזה מכאיב, אך אני נשאר
בעבודה בלית ברירה".
בנוסף, המרואיינים סבורים שיש ייצוג סטרי
–
אוטיפי של התרבות הערבית, המעוגנת בנטייה
לפצלם. אמצעי התקשורת אינם מבדילים בסיקור
בין ערבים, דרוזים ובדואים, וכולם נשפטים
כאחד, למרות שכולם ללא יוצא מהכלל נחשבים
בעיני עצמם כאזרחים נאמנים למדינה.
האפליה בחלוקת המשאבים ברורה מאליה.
בעיני ערביי ישראל לסיקור של אמצעי התקשו
–
רת הישראלית יש השלכה על המצב הסוציו אקו
–
נומי שלהם. לדוגמא, המרואיינים מצביעים על
אפליה בין ערבים לעולים מרוסיה. מבחינת
אמצעי התקשורת, העולים מרוסיה, על אף קשיי
הקליטה וההשתלבות בחברה, עדיפים על ערביי
ישראל במשאבים, בסיקור קשייהם וכן במתן
עזרה במציאת מקומות עבודה.
בהקשר זה נאמר: "אין לי ספק, שהייצוג של
הערבים הוא סטריאוטיפי ופוגע נואשות בתרבות
הערבית. על אף שיש כיום נאמנות רבה למדינה,
הייצוג שלנו מתבטא בגזענות הולכת ומתרחבת
המתבטאים באפליה ובאי סיקור אובייקטיבי";
"במקום לשאול למה הורסים בתים, אומרים:
הערבים משתלטים על האדמה ומעוררים את כל
הסטריאוטיפים".
המדיניות של משרד הפנים, המבקשת להרוס
את המבנים הלא חוקיים בכפרים הבלתי מוכרים
בנגב, מולידה שנאה בקרב צעירים ערבים.
בעיקר כאשר התקשורת מציגה אותם כמשתל
–
טים על אדמות המדינה וכמי שמתנהגים שלא
בהתאם לחוק.
למרות הצרות של המדינה, ערביי ישראל שות
–
פים לגורל אחד עם האזרחים היהודים. למשל,
האמירה של המרואיינים כי "הגראד לא הבדיל
בין ערבים ויהודים", מראה עד כמה הם סבורים
שלמרות שההרוג השני במבצע "עופרת יצוקה"
היה ערבי ישראלי, נראה שהתקשורת לא השתמ
–
שה בזה ככלי הגנה על ערבי ישראל כשותפי גורל
ליהודים במלחמה.
כמו כן נראה כי השוואה בין הסטריאוטיפ "ער
–
בי" לסטריאוטיפ "מזרחי", העולה מהראיונות,
מצביעה על דמיון בייצוג של שתי הקבוצות. כך
למשל נאמר "יש נטייה להתעלם מקבוצות ממצב
סוציו-אקונומי נמוך ובעלות השכלה מעטה. כפי
שדווח לפני כמה ימים שהממוצע הארצי של
הבחינות ומספר הסטודנטים באוניברסיטאות הוא
נמוך מאוד רק בגלל הערבים, וגם מן הסתם
המזרחים, בייחוד החרדים-הספרדים. הייתי
מצפה שהתקשורת תעלה על הסולם הזה בצורה
של גישור וצמצום הפערים בינינו".
96
