מרואיינים רבים רואים את אמצעי התקשורת
כ"אליטסטיים", נוכח הצגת היהודים המזרחים
והערבים כשתי קבוצות דומות עם מאפיינים
דומים כגון ערכים מזרחיים, מאכלים וכן קיפוח,
תפיסה המרמזת כי לא רק ערביי ישראל מודרים
ומוצגים באופן סטריאוטיפי ביחס לתת-קבוצות
אחרות בחברה הישראלית: אשכנזים - מזרחים,
דתיים - חילוניים וכן ערבים - יהודים.
ציטוטים: "הרצל בכלל לא ידע מה זה מזרחים.
הם היו נחותים בעיניו ואם זה היה תלוי בו, ספק
רב אם היו באים לישראל"; "הייצוג לפעמים
מרגיז ומוציא אותך מכלל שליטה, לפעמים אני
סוגר או מחליף את התחנה. גם הדיווחים בטלווי
–
זיה מחייבים אותי להעביר לתחנות אחרות".
חלק מהמרואיינים השיבו שהם נפגעים ומת
–
קוממים באופן אישי כאשר הם רואים את הסי
–
קור השלילי והסטריאוטיפי שלהם
בתקשורת הישראלית; מרביתם
דיווחו שסגרו את העיתון, או
לחלופין העבירו תחנה נוכח הייצוג
השלילי.
לסיכום ניתן לומר שהמרואיינים
מפרשים את אופן הצגתם בתקשורת
הישראלית כסטריאוטיפי: חברתם
מוצגת כחברה שאינה משכילה, לא
משתווה ברמתה לחברה היהודית,
דבר המצטרף לדימויים קודמים כגון
"סיכון מתמיד למדינה", מעורבות
ב"גניבה", "שוחד" וכדומה.
ÌÈ˯Ò ¯Â„È· Ï˘ Ҙ„¯Ù
תוכניות הבידור, ובמיוחד "ארץ נהדרת",
מהוות במה אסקפיסטית, אפשרות לבריחה מהמ
–
ציאות ומהתכנים החדשותיים המתארים אותם,
לתפיסתם, כפורעים, גנבים ופושעים. הייצוג של
פוליטיקאים ימניים בהן, שבמוקדו אביגדור
ליברמן, משביע רצון מבחינתם, והם חשים סיפוק
מכך שהוא מוצג כמהגר המעודד גזענות כלפי בני
המיעוטים. מאידך, הצגת הערבים בתוכניות
הטלוויזיה נתפסת כשלילית וכמרמזת לאזרחיה
היהודים שיש מקום לבחון את נאמנותם למדינה.
אחד המרואיינים העיד כי צפה בתוכנית, שלמ
–
רות שהיא מדירה את קבוצות המיעוט היא מזהי
–
רה את הציבור מהאגף הקיצוני במדינה.
ציטוט: "ייתכן שניתן להפיק סוג של נחמה
בכך שהם )"ארץ נהדרת"( השמיצו את ליברמן
ודחקו איתו לפינה כמנהיג גזעני, מנהיג קומו
–
ניסטי כמו סטאלין, עם רעיון הטרנספר שתופס
תאוצה, ונושא הנאמנות שחרת על דגל קמפיין
הבחירות שלו".
המחקר מצביע על מורת רוח גם מהתיאור
התקשורתי של המנהיגים הערבים ומהיחס לערפ
–
את, המובילים את המרואיינים להניח שגם בתכ
–
נים הבידוריים אין בריחה אמיתית מהמציאות.
ציטוט: "צריך לומר שעל אף שהם עושים
צחוק, שלפעמים אף עובר את הגבול, כמו ממנ
–
היגים שמתו כמו ערפאת ויאסין, הרי שגם הפו
–
ליטיקאים הישראלים מקבלים השמצות אדירות
וחסרות כל רחמים".
מרכיב שעולה באופן מפתיע הוא הייצוג האתני
של החברה הערבית, הדומה לזה של בני עדות
המזרח. שתי הקבוצות דומות בדרך הצגתן בתק
–
שורת, ובו זמנית שונות באופן הצגתן בהשוואה
לחברה האשכנזית, הזוכה לתהילה.
"אני חושב שהערבים והמזרחים הם שסופגים
את הסטיגמה הזו, אך אני סבור שזו טעות לגבי
הערבים, לפחות בעלי המעמד הנבחר בבית
הנבחרים. קח למשל את פרשות השחיתות והאו
–
נס, ותראה שמי שעושה זאת הם המזרחים, כמו
קצב, יצחק מרדכי, וכו'".
גם התרבות הערבית וייצוגה עלו בראיונות.
לדעת חלק מהמרואיינים, בתקשורת הישראלית
לא ניתן ביטוי נאות לתרבות הערבית, לכישרונות
מקומיים ולקושי החברתי להשתלב בחברת הרוב.
"אני חושב שתפקיד התקשורת כיום צריך להתב
–
98
ÌÈ·¯Ú‰ ÌȯÈÚˆ‰
̯˜ÈÒ˘ ÌÈ˘È‚¯Ó
¨ÔÈËÂÏÁÏ ÈÙÈˇȯËÒ
ÌÈÈÂËÈ·· ȯ
˙ÂÈÂÚ Ï˘ ÌÈÈÏÈÏ˘
˙ˆ·˜ ÏÚ ÌÂȇÂ
·Â¯‰
