היא גרמנית תקנית )
German
.(High
אורח
חייהם הוא אכן מיוחד במינו. גברים חייבים לגדל
שיער ארוך וזקן, אך לגלח שפם המזוהה עם חיי
–
לים באירופה, ולכן האמיש סולדים ממנו. הביגוד
צריך להיות פשוט וכולם חובשים כובעי לבד
מיוחדים. הם אינם נוהגים במכוניות, שכן בעלות
על מכונית נתפסת כמנוגדת לעיקרון הצניעות.
עם זאת אין התנגדות לנסיעה במכונית בשעת
חירום, או לשם צורך חשוב. אפילו אופניים פסו
–
לים בעיני חלק מהם.
התחבורה מתנהלת בעגלות סוסים, כך לא
יוכלו להתרחק מדי מביתם
ומקהילתם. הם אינם צורכים
חשמל ציבורי וגם טלפון אין
בביתם, אך אין איסור להשתמש
בו במקרה הצורך. גם מותרות
אחרים, כגון שטיחים ווילונות,
רדיו וטלוויזיה, פסולים.
בתחום החינוך התחוללו
מאבקים בלתי פוסקים בין
האמיש למדינה. לדידם של
האמיש, ''אם מותר לחיות בחופש כאמיש באמ
–
ריקה, צריך להיות מותר להכין את חייו של איש
אמיש )באמצעות חינוך האמיש ב"נ('' )9(. בכך
הכוונה לחינוך בבית ספר אמיש פרטי, לא ציבו
–
רי, בן חדר או שניים, שבו המורים הם אמישים
והחינוך הוא דתי.
בבית ספר אמישי, שהוא אך ורק עממי, לומדים
בין 91 ל-63 תלמידים. ברוב בתי הספר בני החדר
האחד לומדים תלמידי כיתות א'-ח' יחדיו, אם כי
יש בתי ספר שההוראה בהם מתפצלת. למשל,
כיתות א'-ג' ו-ד'-ו' בנפרד. מורה אחת, בדרך
כלל אישה לא נשואה, מלמדת את כל המקצועות,
ויום הלימודים נמשך מ-00:8 בבוקר ועד 00:51
)01(. ההוראה בבית ספר אמישי היא באנגלית
וכל ספרי הלימוד הם באנגלית. גרמנית תקנית,
שהיא שפת ספרי הקודש, השירה הדתית והתפי
–
לות, נלמדת כשפה זרה. השפה המדוברת בינם
היא "הפנסילבניה דטש", ניב גרמני שדובר בחבל
הפלטינט בגרמניה לפני 004-005 שנה, ויש בו
דמיון מפתיע ליידיש. לדידם של האמיש, ההורים
ולא המדינה אחראים בפני אלוהים לחינוך ילדי
–
הם, להקניית ידע על חיי הנצח וללמידת הטוב
והרע בעולם.
עם זאת, בכל הראיונות שניהלתי באזור האמיש
בפנסילבניה )11( התברר שלא הייתה התנגדות
עקרונית לחינוך ציבורי. ואכן, עד מלחמת העולם
השנייה, רוב האמיש למדו בבתי ספר ציבוריים,
כפריים קטנים, שהיו קרובים לבתיהם. בבתי
הספר הללו הייתה אווירה דתית, והם למדו את
התנ"ך והברית החדשה, לא את תורת האבולוציה,
וקיימו תפילות. רק הנהגת חינוך חובה מעבר
לגיל בית הספר העממי והאיסור שחל )בשם
הפרדת הדת מהמדינה( לקיים תפילות ושעורי דת
בבית הספר, הביאו ליציאת הרוב הגדול של בני
האמיש ממערכת החינוך הציבורית למערכת
חינוך פרטית. האמיש גם לא יכולים לקבל את
הכללת הטכנולוגיה )למשל טלוויזיה ומחשבים(
בהוראה בבית הספר הציבורי.
בתחום החינוך התלקחו שוב ושוב מחלוקות בין
האמיש למדינה אם על שנות לימוד החובה, אורך
שנת הלימודים, אורך יום הלימודים, תוכן תוכני
–
ות הלימודים, הסמכת מורים, ריחוק בית הספר
מהקהילה, מבנה בית הספר, ואפילו הסטנדרטים
הראויים בתחום הבטיחות והבריאות )21(. להלן
כמה מהמחלוקות הגדולות בתחום החינוך:
ברוב מדינות ארה"ב חינוך החובה הוא עד גיל
16
לפחות )ולעיתים עד
18
(. האמיש מתנגדים
בעיקרון, ובשם חופש הדת, לחינוך מעל גיל 41.
בסכסוך זה נקטו שני הצדדים לעתים צעדים
קשים. הורים בני אמיש הלכו לכלא בגין סירובם
לשלוח את ילדיהם לבתי ספר תיכוניים )למשל,
˙ÂÏ‚Ú· ˙ω˙Ó ‰¯Â·Á˙‰
ÂÏÎÂÈ ‡Ï ÍÎ ¨ÌÈÒÂÒ
Ì˙È·Ó È„Ó ˜Á¯˙‰Ï
Ìȇ ̉ ÆÌ˙Ïȉ˜ÓÂ
̂ ȯ·Ȉ ÏÓ˘Á ÌÈ߈
Ì˙È·· Ôȇ ÔÂÙÏË
86
