33 / 40
את
שיריה של המשוררת
החשובה אלזה לסקר
שילר התחילו לתרגם
כאן לעברית רק אחרי
מותה בירושלים ב־5491. כשחושבים על כך,
זה לא ממש מפתיע. לסקר־שילר, יהודיה־
גרמניה שזכתה להוקרה במולדתה כמשוררת
אקספרסיוניסטית פורצת דרך, הגיעה לכאן
בערוב ימיה ומעולם לא השתלבה בסצינת
השירה בישראל. היא חיה בירושלים בבדידות
ובמחסור, הצטיירה לא פעם כדמות מוזרה
ובלתי שייכת ושיריה נודעו למתי מעט.
במלאת 07 שנים למותה החליטה זמרת
האופרה והשחקנית עדי עציון־זק, שכבר כתבה
והציגה דמויות של נשים גדולות מהחיים
כדוגמת אלמה מאהלר והזמרת הנודעת מריה
קאלאס, להחזיר לבמה את לסקר־שילר. עציון־
זק מבקשת לחשוף את פניה הרבים של לסקר־
שילר כיוצרת וכאשה שבחייה הלא ארוכים
שיקפה פרק מרכזי בהסטוריה המודרנית שלנו.
לשם כך, היא כתבה מונודרמה מרגשת,
חכמה ונועזת למדי, המציגה פרקים מחייה של
המשוררת ובהם לידתה בעיר וופרטל בגרמניה,
המעבר לברלין והפריצה האמנותית שלה שם
ובהמשך, עם התבססותם של הנאצים בגרמניה
בראשית שנות ה־03, הבריחה ממולדתה.
היא עברה לציריך, לא מצאה שם את מקומה
וניסתה נואשות, ללא הצלחה, לשוב לביתה.
במקביל היא ביטאה בשיריה את משיכתה
לקסמי המזרח, לסיפורי המקרא ולירושלים.
לסקר־שילר הגיעה פעמיים לביקור בישראל
ומביקורה השלישי כאן, שנערך סמוך לפריצת
מלחמת העולם השנייה, לא שבה. כאמור,
הפרק הזה בחייה היה עצוב. היא חיה בזהות
חצויה, דיברה וכתבה בגרמנית ולא הפסיקה
להתעגע למולדתה.
המונודרמה שכתבה עציון־זק היא
הצגת יחיד שרצוי להגיע לצפות בה אחרי
קריאה קצרה על תולדותיה של המשוררת
שבצעירותה ביטאה את אווירת החיים
האינטלקטואליים והפוליטיים בגרמניה של
רפובליקת ווימאר, בשנות השגשוג האמנותי
שקיבלו ביטוי בשיריה של לסקר־שילר
היהודייה, כזכור.
עציון־זק, זמרת ושחקנית שזכתה בפרסים
רבים במהלך הקריירה שלה ובהם פרס פסטיבל
ישראל ופרס פסטיבל התיאטרון בעכו, כתבה
את "אלזה הברבור השחור" בהדגשים משלה
ובראייתה הנשית־אמנותית את בחירותיה
ושיריה של לסקר־שילר. היא גם עיצבה ותפרה
ברוב דמיון ותושיה את תלבושותיה וכובעיה
הססגוניים של המשוררת יוצאת הדופן, והיא
עושה שימוש אינטיליגנטי ותמציתי באביזרים
המרחיבים את יריעת הטקסט.
ומלה לסיום - בימים אלה, שבהם השירה
והאמנות בכלל נדחקות לשוליים והפוליטיקה
משמיעה את קולה הרם ותופסת כותרות ענק,
כדאי מדי פעם לשים לב לאמנות פרינג' טובה
שנדחקת, שלא בטובתנו, לשוליים.
המופעים הקרובים: ב־03 בינואר במוזיאון
תל אביב לאמנות וב־01 במארס בבית הסופר
בתל אביב.
יעל אפרתי
לגרש את הפחד והחושך ועושה את מלאכתה
בלהט רב. ראיתי אותה בהפקה הוותיקה יותר,
שמאפשרת לי להניח שמצופה לנו חוויה מיוחדת.
בין הסדנאות שמתקיימות במקום, שפת
הסימנים המיועדת לילדים ולכל המשפחה
היא סדנת תקשורת הפותחת צוהר לעולמם
של החירשים. באופן יצירתי ומשעשע, מנחים
חירשים מצוות המרכז מלמדים סימנים בסיסיים
בשפת הסימנים הישראלית. משך הסדנה כשעה.
יש גם סדנת פיסול בחימר המיועדת לגילאי
החטיבה ומתקיימת במסעדת החושך “בלקאאוט”.
במסגרת הסדנה, על רקע מוסיקה קצבית,
מזמינים מנחים עיוורים את המשתתפים לחוויה
חושית יוצאת דופן, שבה הידיים הן העיניים והן
מגלות יכולות ביטוי מפתיעות, שאותן תראו רק
בסוף התהליך. בתהליך פיתוח מצויה כעת עוד
סדנה, משחקי תיאטרון המיועדת לבני נוער,
ובה יועלו דרכי תקשורת שבהן טרם התנסינו.
מומלץ.
יעל אפרתי
הצגת היחיד של עדי עציון־זק מביאה את סיפורה העצוב של אלזה לסקר־שילר,
משוררת גרמניה מוערכת שהעבירה את שנותיה האחרונות בירושלים, בבדידות ומחסור
מתוך ההצגה "לא על הלחם
לבדו". קשר מיוחד בין
השחקנים לקהל
בעקבות אלזה לסקר־שילר
עציון־זק מגלמת
את לסקר־שילר
צילום: יונתן זק
33
שיעור חופשי
>
ינואר 5102