Page 8 - חיים בחיפה

להסתפק בזה או שניתן להפוך את המפגע הסביבתי של
היום לפנינה הארכיטקטונית של המחר? ד"ר עינת קליש
רותם, אדריכלית מומחית בחידוש ערי תעשייה, המועמ מ
דת לראשות עיריית חיפה, מרימה את הכפפה שהשליך
פרץ ומראה מה ניתן לעשות במבני התעשייה המקומיים
שהיו במשך שנים סמל לא מחמיא לאזור.
המעמד היצירתי
מ�במחצית השנייה של המאה ה 02 החלה התעשייה מצ-
צמת את היקפיה, את נכסיה ואת עוצמתה (או מעבירה
את קווי הייצור לעולם הלא מערבי), נוטשת את ימיה
הטובים מאחור ומשאירה אחריה אדמות חרוכות וקרק מ
עות מזוהמות ועזובות.
ברחבי העולם כבר זיהו את משמעותו
של הרגע זה: זאת ההזדמנות לנקות, לרפא,
לגלות ולחשוף מחדש מקום אסטרטגי שלא
האנשים שיביאו לרקמה העירונית הבנויה אנרגיה חדשה, שיעשירו את הרקמה החברתית,
ושייצקו משמעות ותוכן לחיים העירוניים.
פלורידה מצא שערים שיש בהן מעמד יצירתי דומיננטי ("ערים יצירתיות") הן לא רק
ערים אהובות ומרגשות, אלא בעיקר ערים המשפיעות על הכלכלה הלאומית והבינלאומית.
לשיטתו, ערים המבקשות להתפתח כלכלית ותרבותית צריכות לתת מקום לאוכלוסיית
המעמד היצירתי ובעיקר למה שהיא מייצגת – גיוון, ריבוי ועושר – מתוך אהדה וכבוד
לאחר. כך מצא פלורידה שהמעמד היצירתי נמשך למרקמים עירוניים מיוחדים וביניהם
אזורים היסטוריים בכלל ואזורי תעשייה בעלי מבנים מרהיבים בפרט.
הזדמנות ושמה חיפה
כאן, ממש מתחת לאף, שוכנת עיר תעשייה קלאסית, המהווה במה אידיאלית להצגת
המודל הישראלי לשיקום אזורי תעשייה, מודל שבאופן מפתיע אינו נופל בפוטנציאל
שלו מאזורים דומים בבילבאו שבספרד, גלזגו שבסקוטלנד או בפיטסבורג שבארצות
הברית. להזדמנות שלנו קוראים חיפה.
"בערים רבות בעולם המערבי – אמסטרדם, רומא, ניו-יורק, בילבאו, פאריז, קופנהגן,
דויסברג, ברלין ועוד – שוקמו מבני תעשייה ישנים ונטושים והפכו למבנים במרכז עירוני
ת
מונת המצב הנוכחית בחיפה ברורה מאוד – יש בה ריכוז של תשתיות לאומיות המ מ
שרתות את המדינה כולה, אבל את המחיר הסביבתי, הבריאותי והחברתי משלמים
תושבי מפרץ חיפה בלבד. לצד התשתיות הלאומיות, כגון נמל, בתי זיקוק, תחנת
ייצור חשמל, מפעלים פטרוכימיים, מצבורי חומרים מסוכנים, גרים אנשים. אנשים נולדים,
גדלים, לומדים, רוקמים חלומות ומעצבים שאיפות. הם רוצים סביבה שתבטא את שאיפותיהם
ואת רצונותיהם, סביבה שתעוצב עבורם, תתמוך ביכולותיהם ולא תדכא אותן.
במהלך שלוש השנים וחצי שכיהנתי כמנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור הביעו
תושבים רבים בחיפה רצון עז לשנות את תמונת המצב הסביבתית, אבל לא ידעו איך. שוב
ושוב נאמרו לי אמירות כגון אלה: כל עוד לא ניתן לנסוע בלי דלק, צריך את בתי הזיקוק,
נכון? המפעלים הפטרוכימיים גם מייצרים בשבילנו תרופות; איך אפשר בלעדיהם? אמוניה
היא מוצר בסיסי בתעשייה, וישראל היא הרי אי בודד במזרח התיכון, ולכן זקוקה לעצמאות
במוצרי בסיס רבים. איך אפשר לחבר את העיר לים, כל עוד נמל חיפה הוא חלק חשוב מהתפ מ
תחות העיר והצפון? אפשר בכלל להזיז את ממגורות דגון או את הרכבת? התשובה היא שניתן
אחרת. צריך לא רק לחשוב מחוץ לקופסה, אלא לשנות את הקופסה. לשם כך נדרשת אחריות,
מקצועיות, התוויית חזון ויכולת התמדה.
העולם היום מתקדם לאנרגיות מתחדשות, כגון שמש ורוח. ישראל היא מדינה שטופת
שמש, והיום מצוי הידע הדרוש על מנת להמיר את אנרגיית השמש לחשמל. אפילו מכונית
סולארית כבר המציאו, והצליחו לנסוע איתה גם באירופה הקרירה. עדיין יש כברת דרך עד
אנשי מקצוע בכל העולם משתתפים שיפותחו טכנולוגיות נגישות ולא יקרות מאוד, אבל
במאמץ שתכליתו לחסל את מקור הזיהום המרכזי בעולמנו – תעשיית הנפט והדלק.
חיפה, כעיר בעלת מוסד אקדמי מפואר, צריכה לתפוס
את הבכורה ולהוביל את הפיתוח ובכך להרוויח פעמיים
– הן כמוקד ליזמות ירוקה ולפיתוח השואב מוחות וכו ־
חות מכל העולם והן כמוטבת הראשונה של טכנולוגיות
מתקדמות.
הבריטים הפכו את חיפה למוקד תעשיית הדלקים. מאז,
במשך שמונים שנה, ממשיכים לראות את חיפה כמרכז של
תעשיות מזהמות אלה ולפגוע בבריאות ובאיכות החיים.
הפעם לא הבריטים פוגעים, אלא אנו, הממשלות שלנו ורא מ
צ�שי הערים בחיפה. הידע המצטבר משנות ה 07 וה-08 מ-
ביע בבירור על כך שתעשיית הדלקים (אחסון נפט גולמי,
הובלה, זיקוק, ייצור ממוצרי הלוואי של הזיקוק, אחסון דלק,
ייצור חשמל המבוסס על דלקים) היא גורם סביבתי ראשי
בפגיעה בבריאות התושבים. ועדיין פרנסי העיר לא חושבים
על שינוי. כל תכניות הפיתוח העתידי מצביעות על המש מ
כיותה של חיפה כמרכז לתעשיות הדלק; הרחבת בתי הזי מ
קוק פי שלושה; חוות קרקעות הצפון, המיועדת לאחסון דלק
שחלק גדול ממנו מיועד לייצוא; תכניות אחסון גז הבישול
והרחבת הנמל כולל מסוף דלק לייצוא – כל אלה מעידות
שפרנסי העיר, אלה שכביכול באו לשפר בעצם באו על מנת
לשמר: לשמר את חיפה שולית, מוזנחת, חולה.
במקום לתכנן את חיפה כמטרופולין הנהנה
מהאנרגיה של המחר (שמש, רוח וגז טבעי כאנרגיית
מעבר), מתכננים את האנרגיה של האתמול. תכניות
הבנייה הנמצאות בשלבי תכנון שונים מקבעות עתיד
התכניות באות להכשיר שאינו שונה מהעבר ומההווה.
את השרץ שקבעו הבריטים, עוד כאשר היינו קולוניה שתו מ
שביה לא ממש נחשבים.
בעוד המפעלים והתושבים במפרץ חיפה התחננו לה מ
עדיף אותם, עקב הסמיכות הרבה בין תעשייה מזהמת לש מ
כונות מגורים, העדיפו השלטונות לספק גז טבעי לתעשייה
בדרום הארץ. גז טבעי היה מפחית את זיהום האוויר באופן
ניכר. במשך שנים לא טרחה עיריית חיפה, שמתיימרת לפ מ
עול בעיקר בשם תושבי העיר, להוביל את המהלך, ובסופו
של דבר התגייס משרד ראש הממשלה ופתר את הבעיה
אם תרצי שאראה
לך את העיר בירוק
חיפה מתקדמת אל הטכנולוגיות של העבר במקום לשאוף
לטכנולוגיות של העתיד. ועדיין פרנסי העיר לא חושבים על
שינוי. אפשר להפוך את חיפה לעיר ירוקה, נקייה ובריאה מתוך
הבנה סביבתית וכלכלית ובעיקר עם חזון ועם אומץ לשנות
באמצעות פיצוי כספי וחילופי שטחים עם בעלי הקרקעות
שצינור הגז היה אמור לעבור בנחלתם.
הבריטים קיבעו את תוואי הרכבת, מפתיע ומפליא שאף
לא ראש עיר אחד חשב להעתיקו מהחוף ולחבר את העיר
לים. אפילו בקריית שפרינצק, שם הבתים נמצאים במרחק
מאה מטרים מהחוף, תוואי הרכבת חוצץ בין התושבים לבין
החוף. מעולם לא הועלו רעיונות של מציאת תוואי אחר, כגון
במקביל למנהרת הכרמל או העתקת הקו מזרחה מהעיר. כעת
העירייה מתכננת שינוי קטן, קוסמטי ולא מהותי – שיקוע
הרכבת לאורך 005,1 מטרים בפארק הכט. ישראל נמצאת
בתנופה של פיתוח הרכבת, הגעה לערים חדשות, השקעות
של מיליארדים, ורק בחיפה הכול כרגיל – אולי עושים שינוי
קטן, ובעיקר רצים לתקשורת לספר על ההישגים.
התכנון צריך להיות מבוסס תושבים; לא הזמנת התו מ
שבים למפגש רק משום שהחוק מחייב (ובמפגשי שיתוף
הציבור לדבר על כל הנושאים השוליים ולא להגיע לעיקר
בגלל, עצוב לומר, חוסר זמן), אלא תכנון לטובת התושבים,
עם הליכי שיתוף ציבור ראויים, שקופים ועם שיתוף מרב
בעלי העניין. הקשבה והבנה של צורכי התושבים היא השי מ
עור הראשון שיש ליישם בעירייה מתחלפת.
רק בשילוב של ידע, חדשנות, מקצועיות סביבתית
וחברתית והובלת העיר עם רצון ואומץ לשנות, תחזור
חיפה להיות בירת המטרופולין שעיני כול נשואות אליה.
להוביל שינוי זו מטלה קשה, אבל ראש עיר נושא באחריות
לפעול לטובת התושבים; לראש העיר יש סמכויות, יש עו מ
בדים מקצועיים ומסורים, האוהבים את עירם, ויש תקציב.שבאמצעותו הוא יכול לשנות
_______
פעילה חברתית וסביבתית, מנהלת פרויקטים רונית פיסו,
בתחום זכויות האדם, דו-קיום, נשים. בשלוש השנים וחצי
האחרונות ניהלה את הקואליציה לבריאות הציבור, משימה
שהחזירה אותה לעיר הולדתה. כיום תושבת זכרון יעקב,
אבל חיפה היא העיר המטרופולינית מבחינתה, אף שאינה
מתפקדת ככזו.
אלטרנטיבי", מספרת ד"ר קליש רותם. "בערים האלה הבינו
שלשימוש מחודש בנכסי התעשייה יש ערך אדריכלי, סבי מ
בתי, כלכלי, תרבותי וחברתי: לא לזרוק וגם לא לשמר, אלא
למחזר מבנים תוך התאמתם לצרכים חדשים. אחרי הכול,
הרס מבנים מייצר כמויות אדירות של פסולת בניין שצריך
לטמון בקרקע, אי-שם, וגם בנייה חדשה מצריכה משאבים
עצומים. אז למה לא לחסוך את האנרגיות המיותרות האלה
וגם ליהנות ממבנים מרהיבים ביופיים?"
"בנוסף למיכל האמוניה שכולנו תקווה שיתפנה
מאזורנו בקרוב,” מוסיפה קליש רותם, "עומדים נטו ־
שים בחיפה ובמפרץ המון בנייני תעשייה מפוארים
הבעלים של הנכסים ומחכים שמישהו יגאל אותם.
האלה מנסים להוריד את עול האחזקה על-ידי עוד מרכז
מבקרים שיציג אמנות מסחרית מסוג כזה או אחר. הגישה
שלהם דוגלת בהנצחת התעשייה וההיסטוריה שלה תוך הפי מ
כת בנייניה ל'מונומנטים' שמפנים את פניהם לעבר, לימי
הזוהר של המכונות, בוודאי לא להווה או לעתיד של הציבור.
גישה אחרת, שחלק ממקבלי ההחלטות מקדמים, גורסתשיש
להרוס את המבנים, לנקות ולבנות מחדש. שתי הגישות לא
באמת מתחשבות באזור או בציבור שחי פה".
ראיית הנולד וכבוד לעבר
"הגישה השלישית היא הגישה שבחרו הערים שהזכרתי
לפני כן. זאת הגישה שאקדם כראש עיר", אומרת קליש
רותם. "הגישה זאת מבקשת לעשות שימוש מחודש במב מ
ני התעשייה, ומה שמאפיין אותה הוא רגישות סביבתית,
תרבותית, חברתית, כלכלית, היסטורית וחינוכית. חשי מ
בה מחודשת על אזור התעשייה בחיפה ועל המבנים שבו
תציף את כל סוגיות הדימוי של העיר ותיצור הזדמנות
לרגע של תיקון שאותו אסור להחמיץ. תארו לכם מרכז
בילוי שוקק במכלי הקירור הידועים לשמצה של בז"ן, עם
בריכה ואולם קונצרטים ומסיבות המוניות על הגג. תארו
לכם תיאטרון פרינג' חתרני עם מרכז אמנויות לנוער
בחבית של מכל האמוניה. זה לא כל כך דמיוני כמו שזה
נשמע. זה קורה כל הזמן ברחבי העולם."
ובאשר למעמד היצירתי: על פי הגדרתו המדויקת
של פלורידה, חיפה חסרה מעמד זה באופן כמעט פתולו מ
גי למרות האוניברסיטאות ומרכזי ההייטק. כזכור, עיר
אטרקטיבית מהווה כוח עצום למשיכת אנשים ממעמד
זה. בניגוד למה שמקובל לחשוב בין פרנסי חיפה, תו מ
ספת מקומות עבודה לאנשי הייטק לא תגאל את העיר
מקיפאונה. רק שדרוג העיר ימשוך את המעמד היצירתי
בתחומי אמנות הבמה, אמנות פלסטית, אנשי תקשורת,
מדיה, חינוך ועוד, ורק כך יגיעו הצמיחה הכלכלית והפי מ
תוח התרבותי הנכסף.
החזון המוביל פרויקטים של שימוש מחודש במב מ
ני תעשייה חייב לשלב את ראיית הנולד יחד עם כבוד
לעבר. התעשייה והעולם המודרני הם מי שאנחנו, הם
חלק מהזהות שלנו. ניסיון להדחיק את העבר או להתעלם
ממנו, ואף גרוע מזה – למחוק אותו – לא יאפשר לנו לג מ . דול כבני אדם וכחברה ולהתקדם לעולם טוב יותר
ממכל להיכל
כך משקמים מבני תעשייה
רונית פיסו
אורית פרץ ארי
יסולא בפז – הטבעת הסמוכה למרכז העיר. זוהי לא רק הזדמנות להרחיב את המרכז העי מ
רוני, אלא גם לספק אלטרנטיבה עבורו. אין מדובר במרכז העירוני המסורתי, אלא במרכז
"אחר" המציע נוף בנוי ונוף אנושי ייחודי. אחר משום שיש בו מבנים שונים שיכולים
להיות אבן שואבת לאנשים שמעדיפים דברים אחרת: סגנון אחר, תיאטרון אחר, מוזיקה
אחרת, אוכלוסייה שבוחרת לחיות את חייה אחרת, שיש בה סובלנות כלפי מה שאינו
.)fringeנורמטיבי, שאוהדת את מה שנמצא ב"תרבות הקצה" (
אנשים אלה משתייכים על פי ריצ'ארד פלורידה, כלכלן, חוקר, סופר ועיתונאי
The Rise of בינלאומי מוביל, ל"מעמד היצירתי". פלורידה מוכיח בספרו רב המכר
) שאנשים המשתייכים לקבוצה זו אינם בוחרים את מקום the Creative Class (2002
מגוריהם לפי העבודה, אלא את העבודה לפי מקום המגורים. המעמד היצירתי קשור לעיר
ולחיי התרבות שלה יותר מאשר לקהילה שבה גדל או למד. הוא יחליף מקומות עבודה ואף
ינהל קשרים חברתיים שטחיים, אך לא יוותר על חיבור לעיר תוססת ופעילה. אלה הם
ב
כנס איגודי ערים האחרון נשאל השר להגנת
הסביבה, עמיר פרץ, מה יהיה על מכל האמוניה
במפרץ חיפה. לאחר שתיאר את החלופה שאמו מ
רה לקום עד 7102 ציין, שמבחינתו המיכל הקיים יכול
להישאר כ"מונומנט סביבתי כזה או אחר". אך האם צריך
8