101 / 122
תנועת הגופים כולם: המדיניים, החברתיים והאי
–
שיים הייתה פועל יוצא מתנועת "החיים" שהפ
–
עילה אותם מבפנים.
˙ÈÂȈ ‡¯˜Ó ¨Û‚ ˙·¯˙
"תנועתיות" זו, שסחפה את העולם כולו )לשי
–
מוש הגובר במושג "תנועה" מתייחסים גם חנה
ארנדט, ג'ורג'יו אגמבן. ראו הגר קוטף, "תנועה"
/w-content/uploads/2011/03/3-2011-09.pdf
http://mafteakh.tau.ac.il( מצאה את ביטוייה
בפריחה אדירה של תרבות הגוף, תרבות אשר
הלכה והתגבשה בשלושת העשורים הראשונים
של המאה העשרים והבשילה כזרם מחול אמנותי
בפני עצמו. תרבות הגוף, שהתגבשה בין השאר
בזכות עבודתו האינטנסיבית של רודולף לאבאן
בקהילת האמנים "מונטה ורי
–
טה" )אסקונה, שוויץ( במהלך
מלחמת העולם הראשונה,
הטיבה לבטא את הקורפוס ההו
–
ליסטי המכונן של המודרניזם
האירופי כולו. את רעיונותיה
המרכזיים אפשר לשרטט בכמה
סעיפים הקשורים זה בזה:
במרחב הקיומי: תנועה כלפי
מטה; התקרבות לאדמה ולטבע
תוך מתן יתרון לאינסטינקט ולאינטואיציה על
פני ידע מושכל. העירום הועדף על פני הלבוש,
החיים הבריאים באוויר הצח )אמבטיות שמש,
דיאטות טבעוניות, התעמלות חופשית וכיו"ב( על
פני הניוון של חיי העיר המתועשים.
במרחב התרבותי-גיאוגרפי: תנועה החוצה;
אל צורות ביטוי פרימיטיביות ואקזוטיות של
תרבויות חוץ-אירופיות שהיוו מקורות השראה
לכל האמנויות.
במרחב ההיסטורי: תנועה לאחור, לאימוץ
צורות מחול קדומות ובכלל זה גיבוש עניין
מחודש בפולחן, מיתוס ומיתולוגיה.
במרחב האישי-נפשי: תנועה פנימה, לנבכי
הנפש, וניסיון לגבש שפה תנועתית שתיתן
ביטוי לפסיכה.
עם פריחתו המחודשת של מושג התנועה,
בחיים המודרניים בכלל ובאמנות המודרנית
בכלל, אין פלא בדבר שגם הציונות נדרשה
ל"תנועה" משלה והעם היהודי נקרא על ידי "הת
–
נועה הציונות" לנוע כאיש אחד בכיוון חדש
ואופטימי: אל הגאולה. מכלול הרעיונות של
תרבות הגוף והמחול המקהלתי השתלבו יפה
באידיאולוגיה הציונית ובעקיפין סללו את הדרך
להסרת הנופך השלילי מן המושג המקראי של
התנועה. כעת נדרש המקרא לספק לתנועה הציו
–
נית קונטקסט חיובי ובו בזמן נדרשו החלוצים
להעניק לתנ"ך חיים חדשים בתנועה. דרישות
אלה עלו בקנה אחד עם עקרונות תרבות הגוף
ששרטטנו לעיל:
התנ"ך משתית את זיקתו של העם לארצו על
קרבה לטבע ולאדמה.
התנ"ך עוסק בזיקתו של העם היהודי לשורשי
התרבות המזרח תיכונית ולגוון הפולקלוריסטי-
אוריינטלי של צורות החיים המקומיות.
התנ"ך מכונן קשר היסטורי מובהק בין העם
היהודי למיתולוגיה ולפולחן הקדום.
גיבורי התנ"ך הם בבואות ארכיטיפיות של
נפש האדם.
בכל המובנים הללו זימן התנ"ך למפעל החלו
–
צי אפיק אידיאלי להטמעת תרבות הגוף ועקרונות
מחול ההבעה הגרמני. שתי השתלשלויות מקבי
–
לות נבעו מכך במעין תהליך של פעפוע הדדי:
חילון הטקסט התנ"כי המקודש וקידושו של
הטקסט המחולי-חילוני. התהליך הדו-סטרי הזה
מוצא את ביטויו במגוון דוגמאות לשוניות שתי
–
ווכו בין שתי השפות. "מסכת חג" למשל, היא
ÌÓ‡ Âȉ ÏÂÁÓ ‰ÚÂ˙
Ȅ‰ȉ ¯ÂϘÏÂÙ‰ ÔÓ ˜ÏÁ
Âȉ ‡Ï Ô‰ ͇ ¨‰Ï‚·
ÈÈÁ· ˙¯‚˘ ˙˜È˘¯Ù
Âȉ ¨‰¯˜Ó Ïη ¨ÌÂÈÓÂȉ
˙¯„ÂÓÓ ˙¯˜Â·Ó
101
Ìȯˆ˜ ÂÏÂÒ È„Â˜È¯ ∫ԉΠ‰„¯È