96 / 122
אבל גם העמדה הרדיקלית, שגורסת את הרוע
האינהרנטי שב"מלוכה" מובסת בסופו של דבר,
לא כל כך ברומן עצמו אלא בזירה הקונטקסטוא
–
לית שבה נכתב ונקרא.
זירה קונטקסטואלית זו הינה הזירה בה נכתבים
מאמרי הביקורת על הספר, בה מגיבים עליו
הקוראים, בה נקבעת "התקבלותו". בזירה זו כתב
שמיר את המאמר "דוד היה מלך טוב", לאותם
קוראים שלא הבינו את "המסר" לאשורו, ועמדו
נבוכים מול דמותו הלא-מוסרית של דוד. וכך
כתב שמיר:
"אין מלכים בלי מחיר. גם למלכים טובים יש
מחיר. וכאן מתחילה השאלה. כאן מתחיל הספר
שבו אנו דנים היום. לפי המקורות, ולפי הספר
שהסתמך עליהם, לא בקלות חרץ דוד את דינו של
אוריה. ציור מיוחד בפרקו השני של הספר מתאר
כמה קשים היו לדוד שני ימי שהותו של אוריה
בארמונו, כמה רבי תהפוכות, כמה ביקש למנוע
מאוריה את המסקנות הנחרצות והגורליות של
חטאו-הוא, כמה ביקש שלא ישלם את המחיר. ]...[
דוד עלה משלב לשלב במקורות, כבספר תמיד
עלה בחכמה, תמיד לטובת העם היה הדבר, תמיד
היה מוכן להקריב גם את עצמו, ואולי בראש
ובראשונה את עצמו, אך באותה מידה היה מוכן
להקריב גם כל קרבן אחר. כל שלב ומחירו, כל
מעשה גדול וקרבנו, את רבת בני עמון קנה דוד
בדמי אוריה. השאלה המבקשת לזעוק מעל דפי
הספר איננה אפוא, מדוע יש מלכים רעים, אלא
מדוע יש מלכים טובים?
מי צריך מלכים?
"אבל בלי מלכים, יאמר החכם והצודק תמיד,
בלי מלכים אין עמים, אין מדינות, אין מיתוס, אין
התפתחות, אין משטרים, לא משטרים רעים ולא
משטרים טובים, אין מהפכה, אין היסטוריה. מי
צריך היסטוריה?" )שמיר, "בקולמוס מהיר",
0691, עמ' 823-723(.
ב
רומנים ההיסטוריים שלו, על ידי "הרחקת
העדות", יכול שמיר להעלות את הסתירה הקיימת
בציונות הסוציאליסטית. סתירה זו לא קיימת רק
במישור הניגודים לאומיות-קוסמופוליטיות,
מעמדות עליונים-"פרולטריון", אלא גם בצמדי
ניגודים כיחיד-ציבור, יצר-רציונליות.
ב"מלך בשר ודם" באו לידי התנגשות שתי
האידיאולוגיות המתחרות בעימות שבין ינאי
לשמעון בן שטח וחוני. השניים האחרונים אינם,
כפי שסבר סדן. נציגי היהדות ה"פרושית", אלא
נציגי "העם" במובן הסוציאליסטי של המילה.
התביעה הלוקאצ'ינית ממחבר הרומן ההיסטורי
"הדמוקרטי", לעצב דמויות המשקפות תהליכים
"עממיים", הציבה את שמיר במבוכה, כיוון
שהורגל בעיצוב דמויות על פי המסורת
הברדיצ'בסקאית-ניטשיאנית של "העברי
החדש". על פי מסורת זו יצר שמיר הן את אורי,
הן את אליק והן וזה החשוב לענייני את ינאי. את
חובו למסורת הסוציאליסטית, ספרותית כאידי
–
אולוגית, שילם בעיצוב קפדני של מתנגדי ינאי.
סתירה זו הניבה, כאמור, את אותה "התפוצצות"
פוליפונית שמעניקה לרומן את ערכו.
ב"כבשת הרש" צעד שמיר צעד קדימה והכריע
בעד גיבוריו הברדיצ'בסקאים-ניטשיאניים,
למרות אי המוסריות הנוראה שלהם )כבשת הרש(.
בקשת הריבונות, מטרת הלאומיות העברית,
מסבה בעקביה בהכרח אי מוסריות. דוד, במסורת
בה פעלו הכותב והקוראים, נתפס כדמות אידיא
–
לית, ודרך דמות כזו יכול שמיר "ליישב" את
הסתירות שבתת-המודע הפוליטי שלהם. דוד,
שלכל הדעות היה "מלך טוב", הן גם הוא חטא.
משמע, אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואין
ממלכה שתקום ולא בחטא, או שהחטא ייכרך
בעקבה בהמשך קיומה.
ÌÂÎÈÒ
מסה זו נסבה על יצירותיו של סופר, שנתפס
בעיני הקוראים והביקורת כמייצג דור שלם. לפי
–
כך, יותר משעסקה העבודה בסופר עסקה המסה
במציאות הפוליטית והנפשית בה פעל.
התביעות שהוטלו על כתפי הדור לעצב את
עצמו כדור "חדש", כ"עברי חדש", הביאו אותו
במצוקה. את ההתחבטויות השונות שבהן התחבט
הדור, בבקשו לתחום לעצמו את ייחודיותו,
96
¯„ ÔÈ· ¯˘˜‰ ˙‡ ¯ˆÂÈ ¯ÈÓ˘
È„È ÏÚ „„ Ï˘ ¯„Ï
‰Ó„‰ ˙ȯÂËÒȉ‰ ‰Èˆ‡ÂËÈÒ‰
Ï˘Â ˙‰˙‰· ÌÚ Ï˘ ®‰¯Â‡ÎÏ©
ÁÂÎ Ï˘ Â˙ÁÈÓˆ