Background Image
Next Page  94 / 122 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 94 / 122 Previous Page
Page Background

הלמה דיון כזה ולא דמות אמביוולנטית מלכתחי

לה כדמותו של ינאי.

הרהורים מטאפיסיים אלה באים לידי ביטוי

בסוף הרומן, כשאחימלך החתי, "המביא לבית

הדפוס" של יומנו של אוריה, מהרהר האם הולדת

מי שלימים נהיה למלך נאור וטוב לעמו כשלמה,

מכשירה בדיעבד את חטא דוד ובת שבע.

"אך ספק גדול הוא, אם היה אוריה מתענה

פחות בשעותיו האחרונות, אילו ידע כי הנלקחת

הימנו תלד לרעהו הבוגד בו את הגדול במלכי

היהודים, אבי עושר ואבי חכמה ואבי ברכה

הרבה. ]...[ מחשבה, אשר כמעט שיערה אוריה,

עולה על דעתי עתה, כי לא רק הטוב ישרת את

רצון האלוהים, אלא גם הרע ישרתנו, כי לא רק

הצדיק מוליך את מעשה עליון ותכונתו בעולם,

אלא גם הרשע מוליכנו )שמיר, כבשת הרש,

8991, עמ' 502(

שתי המסורות שבאו

לידי עימות ב"מלך בשר

ודם", המסורת האנטי

ממלכתית, "העממית",

הפרושית-מרקסיסטית

)עד כמה שיישמע מוזר

הצירוף הזה לאוזניים לא

ניטשיאניות(, והמסורת

של "העברי החדש"

הברדיצ'בסקאי, הופכות

ב"כבשת הרש" לראיית עולם אחת, המקבלת את

אי נמנעות "הרשע" בקיום "הממלכתי".

לפרשנותי, הבחירה בדוד, עם כל המטען

החוץ-טקסטואלי שנושאת האישיות הזו, מחייבת

את צידוקם הסופי של מעשיו בעיני הסופר וקהל

הנמענים המשוער שלו. למרות שבדברי אוריה

עצמו ניתן הד להשקפת העולם הסוציאליסטית,

ולמרות שברור לנו העוול שבהריגתו.

אוריה אכן מציג עמדה אופוזיציונית, לכאורה

באופן דומה לתפקיד שממלא בן שטח ב"מלך

בשר ודם". אוריה מהרהר באיוולת שבמלחמה

ובאיוולת שבשיוכים הלאומיים וצועד אל נוכח

חומת בני עמון בציפייה כי "רק יוסר בריח ואדם

אל אדם יגש" )שם, עמ' 991, ועיין לגבי הרהוריו

של אוריה בנידון עמ': 791-102(. למרות זאת

השקפת העולם שלו מובסת לא במישור של

"המחבר המובלע", אלא במישור הנמתח בין

"הסופר" ל"קהל הנמענים". כוונתי היא למאגר

הידע והנורמות המשותף לסופר ולקוראים.

בשני הרומנים ההיסטוריים מתואר קונפליקט.

ברור, גם ב"כבשת הרש" מתואר קונפליקט ונחש

פת אי המוסריות של דוד. זהו הרי לבו של הרו

מן. מה שברצוני לטעון הנו שיש הבדל בין

"כבשת הרש" ל"מלך בשר ודם".

בשניהם מוצגות שתי עמדות, שכפי שאמרתי

קשה מאוד מתוך היצירה להכריע למי נתונה

אהדתו הסופית של המחבר. אבל במציאות התר

בותית "החיצונית", ברי שאין מה להשוות בין דוד

לינאי. דוד הנו מיתוס מכונן, הינו קונצנזוס בל

יעורער, הינו סמל להתחדשות "הממלכתית" וכו'

וכו', בעוד ינאי הנו דמות שבמידה לא מבוטלת

ÏÎ ÌÚ ¨„„· ‰¯ÈÁ·‰

ÈχÂËÒ˜Ë≠ıÂÁ‰ ÔÚËÓ‰

¨Âʉ ˙ÂÈ˘È‡‰ ˙‡˘Â˘

̘„Ȉ ˙‡ ˙·ÈÈÁÓ

ÈÈÚ· ÂÈ˘ÚÓ Ï˘ ÈÙÂÒ‰

ÌÈÚÓ‰ ω˜Â ¯ÙÂÒ‰

ÂÏ˘ ¯Ú¢Ӊ

94

˙ÈϘȄ¯Â ‰ÎÂÙ‰ ‰ÈÈË ∫Ô„Ò ·„

ȯÂËÒȉ ¯Èˆ ∫‰˘ËÈ Íȯ„ȯÙ