פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

92 / 122

שמעון מצפה מינאי ש: "יתן דעתו על צורכי
עמו, יעשה לתקנת המקדש, יכלה רעב ועושק,
יחזק את הדין ואת המשפט" )שם, עמ' 913(.
שמעון דורש מינאי להימנע ממלחמות "רשות",
הבאות על גבו וחשבונו של העם הנענה.
"'מה דאגות אתה רוקח לך' נזעק עליו ינאי
וניכר שהדברים מתפרצים מלבו שלא ברצונו,
'העם שקט והארץ שליוה. אתם רק אתם השמרו
לכם מלהטיל מהומה ומחלוקת. חזקה על מי
שחובתו בכך שישמור אתכם מכל דאגה'. 'מה
אעשה' לא נרתע שמעון מנימת השררה שבדברי
ינאי, 'ועיניי הרואות כי מי שחובתו להשכין שלום
על ישראל מתעתד להביא עליו פורענות'. )...(
'עד שאתה עושהו לגוי גדול הרי אתה מאבדו
בידיים. ראה גורלן של צור וצידון, ראה גורלן של
ממלכות ועמים. כלום מין חומר הוא ישראל,
שלמחר אתה יורד לשוק ולוקח
לך אחר תחתיו?'" )שם, עמ'
.(154-156
מתנגדיו הגדולים של ינאי,
שמעון וחוני, הינם, אם כן, נציגי
"העם". אופייה "המעמדי" של
היצירה מודגש בהחלטת ינאי
על "שמיטת חובות" כללית,
החלטה שהגיע אליה בלחצו של
שמעון בן שטח, ולבסוף
השתמט ממנה במרחץ דמים:
"מעולם לא שיער אדם עד
כמה מרובים הם אותם בני אדם
שנמלטו למדבר מחמת המציק, ואף אלה עצמם
לא שיערו מעולם עד כמה מרובים חבריהם, והיו
תוהים ומשתוממים למראה דרכי המדבר העולות
לירושלים, שנתמלאו עולי רגל משל כאחת הדר –
כים הבאות מן המדינה. )...( הכל ידעו כאן מה
טעם יצאו אלה מחוריהם ונטשו סתרם. פקחים
שבירושלים לא במהרה נפתו להאמין, אך השמו –
עה יצאה, ולאחרונה הכריזה סנהדרין גדולה
בפרהסיה מחילת עוונות ושמיטת חובות בישראל.
כל שנמלט מביתו מרדיפות נושיו, כל שהוליכוהו
לבית האסורים וברח להציל נפשו מעבדות, כל
שהתקומם על גובי מסי-הממלכה ורדפוהו להרגו
ונושע כל אלה חופשיים לשוב למקומם ונקיים
הם לביתם. כל קרקעות שנלקחו מבעליהן יושבו
להם, כל כרמים ושדות שנתנו בעבוט כנגד חוב,
חובם בטל וכרמים חוזרים למקומם. כל בנים
ובנות שנמכרו לעבדות חוזרים לאבותיהם. וכל
כלים ומכשירים ומחרשות ובתים שנטלו בדין
ושלא בדין מושבים לבעליהם. מי שנטש אדמתו
יוכל לחזור ולעבוד אותה, מי שהניח את כרמו
יוכל לשוב ולזבלו ולבצרו" )שם, עמ' 884-784(.
שמיר, כבן דורו, ויותר מכך: כסופר בן דורו,
נתון במאבק בין שתי מסורות אידיאולוגיות וספ –
רותיות. התפיסה הברדיצ'בסקאית של "העברי
החדש", המדגישה את הגיבור הפועל והעושה,
ושעל פיה עוצבו דמויותיהם של אורי, אליק ודו –
מיהם, מעומתת עם התפיסה המרקסיסטית, באופן
ספציפי: גישתו של לוקאץ' לרומן ההיסטורי,
הממעטת בערך "הגיבור" כמעצב את פני ההיס –
92
ÔÓ¯‰˘ ÔÈÈÂÚÓ ßı‡˜ÂÏ
˙ÂÁÂΉ Ș·‡Ó ˙‡ Û¢ÁÈ
¯ÈÓ˘ ˙‡Ê ÌÈÈÓÓÚ‰
¨Áˢ Ô· ˙¯ÊÚ· Ô‰ ‰˘ÂÚ
Ï‚ÚÓ‰ ÈÂÁ ˙¯ÊÚ· Ô‰
ÈÒÂÈ Ï˘ ¯ÂÙÈÒ ˙¯ÊÚ· Ô‰Â
ÔÂÚÓ˘ Ô·
˙ÈËÒÈÒ˜¯Ó ‰Ó‚Ó ∫ÈÚÎ ·˜ÚÈ ÌÈÈÂ˜ ÌÈÈÂȈ ÌÈËÒ˜Ë ∫Êʉ ÌÈÈÁ