פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

87 / 122

כהתפתחות וכהתקדמות, ולכן הרומן ההיסטורי
המוצלח הוא זה שמשרטט את הכוחות הפועלים
ומקדמים את ההיסטוריה. במחצית השנייה של
המאה ה-91 שלטו שתי מגמות נוספות ומוטעות.
האחת שוללת את תפיסת "הקדמה" בהיסטוריה,
ורואה בה לא יותר מאוסף של עובדות מעניינות
על העבר. התפיסה המוטעית השנייה מוצאת
אנלוגיה בין העבר להווה וכך יוצרת "מודרניזציה
של העבר" )שם, עמ' 561(. גם נקודה זו חשובה
בהמשך דיוננו על שמיר.
לוקאץ' מגיע בניתוחיו למחצית הראשונה של
המאה ה-02 ומנתח את מה שהוא מכנה "הרומן
ההיסטורי של ההומניזם הדמוקרטי". הוא מצביע
על כך שישנו רצון כן לעסוק בגורלות "העממי –
ים" בתקופה הזו, כפי שהיה בתקופתו של סקוט,
אך רצון זה אינו מלווה תמיד ביכולת )שם, עמ'
062(. הוא קובל על כך
ש"העם", לעת עתה, ממלא
ברומנים אלה תפקיד משני
)שם, עמ' 162(. הוא מדגיש
שאין כוונתו דווקא לתיאור
המעמדות הנמוכים, אלא
לעיצוב דמויות שגורל העם
משתקף בהן. הוא מבקר את
הסופרים של ההומניזם
הדמוקרטי שהעמידו במרכז יצירותיהם "יחידי
סגולה" )עמ' 872(, ומשבח את פויכטוונגר על
שבחלק מהרומנים שלו החל לדון בבעיות הכלכ –
ליות שפעלו "מתחת לפני השטח", למשל: בסי –
בות שהביאו למרד היהודים ברומאים)!( )שם, עמ'
.(272 ,278
"בשאלה זו ניכרת מטמורפוזה חשובה של
המחבר גופא ]פויכטוונגר[, ניכר המשך התפתחו –
תו ]...[ שכן, הרחבה זו נסתבבה, בעצם, מתוך כך,
שפויכטוונגר דן עתה על העם, על מצבו הכלכלי
ועל הבעיות האידיאולוגיות שנבעו מזה, בידיעת
פרטים רבה יותר מאשר בכרך הראשון.]...[ לא
היה מדובר לא ביהוה ולא ביופיטר: אלא במחיר
השמן, היין, התבואה והתאנה.]...[ אך אופייני
מאוד, כי מרולוס, הסנאטור הפיקח, מתערב
בשיחה ואומר:'לא הרוח היונית ולא הרוח היהו –
דית ואף לא הברברים יחריבו את רומי, אלא
התמוטטות משקה החקלאי' )שם, עמ' 172 272(.
לסיכום, לפי לוקאץ' השאלות המרכזיות על
טיבו של הרומן ההיסטורי הינן: 1. האם במרכזו
תעמודנה דמויות "האישים הדגולים" או "העם"?
2. מה יחסם של הסופרים לחיי "העם"?
"דווקא תולדות הרומן ההיסטורי מוכיחות
בבהירות יתירה, שמאחורי השאלות שהן כביכול
צורניות-גרידא, חיבוריות-גרידא, אורבות
שאלות רעיוניות-פוליטיות בעלות חשיבות
ממדרגה ראשונה. כדוגמה תשמש השאלה, האם
גדולי האישים הידועים בהיסטוריה צריכים
לשמש כגיבורים ראשיים, או כדמויות-משנה
בלבד. )...( ראינו, שההכרעה בכל השאלות הללו
תלויה בעמדתם של הסופרים לגבי חיי העם"
)שם, עמ' 903.(
Ì„Â ¯˘· ÍÏÓ
ברצוני כעת להציג קריאה מוטעית וחלקית
ב"מלך בשר ודם". הקריאה נמצאת במאמרו
המרתק של דוד כנעני "עבר בהווה", המנתח את
הרומן ההיסטורי העברי. חשיבות הקריאה בכך
שהיא ממחישה את "החוליה החסרה", אם הייתה
כזו, בין שמיר ללוקאץ'. דוד כנעני מקיבוץ מרח –
ביה, איש "השומר הצעיר", משתמש בעקרונות
לוקאצ'יאניים לניתוח "מלך בשר ודם".
˙ÂÈÊίӉ ˙Âχ˘‰ ¨ßı‡˜ÂÏ ÈÙÏ
∫Ô‰ ȯÂËÒȉ‰ ÔÓ¯‰ Ï˘ ·ÈË ÏÚ
˙ÂÈÂÓ„ ‰„ÂÓÚ˙ ÂÊίӷ ̇‰
‰Ó ø¢ÌÚ‰¢ ‡ ¢ÌÈÏ‚„‰ ÌÈ˘È‡‰¢
ø¢ÌÚ‰¢ ÈÈÁÏ ÌȯÙÂÒ‰ Ï˘ ÌÒÁÈ
87