פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

85 / 122

מי יזכור שהכיתי את ארם ושמתי נציבים
בדמשק.
מי יזכור שהכיתי את תועי מלך חמת. ומי יזכור
את תועי מלך חמת בעצמו. אלה היו לי לעבדים,
ואלה היו לי לעבדים, ואלה היו לי לעבדים--- מי
יזכור שדיכאתי ביד ברזל את מרידת איש הבלי –
על הזה שבע בן בכרי--- ומי בכלל יזכור את
שבע בן-בכרי בעצמו?
מי יזכור שמסרתי לידי הגבעונים את שני בני
ריצפה בת איה אשר ילדה לשאול? את ארמוני
ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול,
אשר ילדה לעדריאל בן-ברזילי המחולתי -
שמסרתי לגבעונים על מנת שימיתום כנקמה על
העוול ששאול המלך הקנאי עולל להם? אימהות
הבנים המסכנים האלה הן זוכרות את בניהן, אבל
במותן של העלובות האלה - מי יזכור אותן ואת
בניהן האומללים, ומי יזכור
את הגבעונים אשר הוקיעו את
גופותיהם בגבעת-שאול?
מה הטעם בכל המעשים
המגונים האלה, ומי יזכור את
כל עלילות הדמים האלה,
המכוערות, הקרויות מלחמות,
ולמה ומדוע שמישהו יזכור
את כל ההבלים האלה? הזמן
ימחה את סבלם ואת דמם של הקורבנות ושל
המנצחים כאחד, ויכלה את זכרם.
מה היא ממשלת האדם באדם? כולה עצת
רשעים ודרך חטאים ומושב לצים, וכל מעשיה
כמוץ אשר תדפנו רוח. על מה רוגשים עמים,
ולאומים יהגו ריק?
מה כל זה לעומת המילים אשר איש לא הגה
אותן לפניי, ואני חיברתי אותן יחדיו בימי אושרי,
באביב נעוריי האבודים: יין ישמח לבב אנוש.
ארבע מילים שחיברתי, ואנשים יהגו אותן כל עוד
הזמן לא יכלה את אחרון בני האדם מן העולם.
א
ם אכן דיוקנו של "דוד מלך ישראל" הוא
הצורה המוחצנת של נפש העם שצייר אותו במי –
תוס שטווה אודותיו, אזי מדובר בעם שבז לשר –
רה, מעריך את פשטות ההליכות, אינו סוגד
לכוחנות, נפעם מאהבה שעוצמתה מחפה על כל
חטא, אינו מעריץ בעלי ממון, אינו מכבד את
התקיפים, ליבו יוצא לשירה ולמוזיקה ולאמנויות
יפות, ממשלת האדם באדם כולה עצת רשעים
בעיניו, והוא מוכן לוותר על מלכות תמורת
אהבה, חוכמה, שמחה ושלום.
איפה יש עמים כמו העם הזה?
ואיפה העם הזה בעצמו?
„„¢ Ï˘ Â˜ÂÈ„ Ô· ̇
‰¯Âˆ‰ ‡Â‰ ¢Ï‡¯˘È ÍÏÓ
ÌÚ‰ ˘Ù Ï˘ ˙ˆÁÂÓ‰
‰ÂÂˢ ÒÂ˙ÈÓ· Â˙‡ ¯ÈȈ˘
ÌÚ· ¯·Â„Ó Èʇ ¨ÂÈ˙„‡
˙‡ ÍȯÚÓ ¨‰¯¯˘Ï Ê·˘
˙ÂÎÈω‰ ˙ÂˢÙ
85
‚˘È·‡Â „„
Ô˙‰È „„