פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

82 / 122

ובלי מחיצות. עירום. אם דוד הוא ביטוי של נפש
העם במערומיה, מדובר בעם שאוהב את עצמו
במערומיו, חשוף ומנוער מקישוטים, מסיכות
ומליצות. העם אוהב לוחמים, דוד ויהונתן, שהמ –
לחמה מולידה אצלם רעות ולא יהירות.
כאן המקום להזכיר גם את מיכלאנג'לו שבדמ –
יונו היוצר הצטייר דוד במערומיו בצאתו לקרב
הגורלי של חייו. צעיר עירום, חשוף, לא ממוגן,
עיניו ממוקדות במטרה במבט נקי מזעם ומשנאה.
האמן האיטלקי חש את מהותה של הדמות כפי
שהיא נתונה בסיפור התנ"כי.
בשלב הבא מעצב הסיפור העממי פן נוסף
בדמותו של דוד, כשהוא חושף אותו לנבכי נפשו
של המלך הדועך שאול, הסובל מהתקפי דכדוך
ופרנויה. יועציו מציעים לו ריפוי במוזיקה ומבי –
אים לו את דוד המוזיקאי, המשורר והזמר, מין
כוכב רוק ופופ של תקופתו,
לחלץ את המלך העגום מקדרותו.
דוד מנגן, ומן הסתם גם מזמר,
באוזני שאול והמלך הקודר וחולה
הנפש מטיל בו את חניתו בניסיון
כושל להורגו, ודוד חומק בזריזות
מהחנית המוטלת לעברו פעמיים.
העם רוצה במלך שהוא חביב
המוזות, משורר ומוזיקאי טוב מזג
וקר רוח, ולא בשליט זועף, מהיר חימה ותוקפני,
קצר רוח, קודר ומזרה אימים.
המספר העממי משתמש שלוש פעמים בפועל
"אהב" בהקשר לדוד. פעם אחת מדובר ביהונתן
ש"נפשו נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפ –
שו", פעם שנייה "כל ישראל ויהודה אוהב את
דוד" ובפעם השלישית - "ותאהב מיכל בת שאול
את דוד". גברים אוהבים אותו, העם אוהב אותו
ונשים אוהבות אותו.
התנ"ך מספר על גברים שאוהבים נשים אבל
לא מרבה לספר על נשים שאוהבות את הגבר
שלהן. נאמר לנו שיעקב אהב את רחל, אבל לא
נאמר שרחל אהבה את יעקב. לכן נודעת משמעות
רבה לאמירה מיכל את דוד
א
בל לעם לא די בכך שדוד מעורר אהבה כדי
לעשותו מלך. לפני שהסיפור העממי מעלה את
דוד לכס המלוכה, העם רוצה לראות מי האנשים
הנמשכים לדוד הנרדף, הבורח למדבר מפני שאול
המבקש להורגו. מהסיפור שהעם רוקם סביב
גיבורו מצטייר אדם שמושך אליו אנשים במצו –
קה, רדופי נושים וחסרי כל, אנשים מרי נפש
שהחברה עשתה להם עוול. בשום מקום איננו
שומעים על דוד שמתרועע עם בעלי ממון.
פרשת נבל הכרמלי מעצבת את יחסיו של דוד
עם עשירים ותקיפים. דוד שולח את נעריו
לגבות מנבל דמי שמירה על עדריו. נבל מנער
אותם מעליו בגסות אופיינית לטייקון, שמזלזל
בכל מי שחלש ממנו. תגובתו של דוד: אנחנו
מבקשים ממנו כסף שמגיע לנו והוא יורק עלי –
נו? לא נשאיר לו משתין בקיר. אבל ברגע
שאביגיל אשת נבל באה לקראתו ומציעה לפצו –
תו על ההתנהגות החזירית של בעלה, דוד שמח
לוותר על פעולת התגמול אליה יצא. הוא אף
מברך את אביגיל שהצילה אותו משפיכות דמים
ומשימוש בכוח הזרוע.
לאחר שהרג בקלות את גלית הפלשתי, דוד
מתואר כלוחם שאינו שש להרוג אבל מעניין ומפ –
תיע להיווכח שהימנעותו של דוד משפיכות דמים
אינה נובעת מצדקנות יתירה, אלא דווקא מתכונה
מנוגדת לצדקנות והיא חוש הומור מחודד.
ואכן, פעמיים דוד עושה מעשי קונדס לשאול
שרודף אותו על מנת להמיתו. המספר העממי
לוקח את שאול, המבקש את נפשו של דוד, ומוסר
את המלך הרודף - רב הכוח פעמיים לחסדו של
Ìȯ·‚ ÏÚ ¯ÙÒÓ Í¢˙‰
‡Ï Ï·‡ ÌÈ˘ ÌÈ·‰Â‡˘
ÌÈ˘ ÏÚ ¯ÙÒÏ ‰·¯Ó
¯·‚‰ ˙‡ ˙·‰Â‡˘
˙Ú„Â ÔÎÏ ÆÔ‰Ï˘
‰¯ÈÓ‡Ï ‰·¯ ˙ÂÚÓ˘Ó
¢„„ ˙‡ ÏÎÈÓ ·‰‡˙¢
82
ÌÂÏ˘·‡Â „„