79 / 122
המורה: אם אתה מסכים לעיקרון שאומר שלי
–
מוד מחייב יצירת סיפור, צריך להגיד שזה רגע
שיש בו חשיבות רבה.
"על מה אתה מדבר? איזה חשיבות? בסך
הכול אמרתי משהו הגיוני ופשוט, אני לא ילד
קטן שאתה צריך לתת לי מחמאה על כל שטות
שאני אומר. אמרתי לך שאני מכיר את כל
הטריקים האלו".
3. אתם
לא
תשלטו
על
הנשמה
שלי.
השאיפה לחופש מכפייה באה לידי ביטוי
פעמים רבות ובצורות מגוונות. מי שמוצא שכפו
עליו את בית הספר ירצה באופן טבעי להשיג
בחזרה את החופש. בעצם הוא ירצה להשיב
לעצמו את זהותו הנגזלת. איזו משמעות הוא יכול
למצוא לעצמו בעולם שפועל נגדו? במקרים
מסוימים אמירות מסוג זה עשויות לרמז על
תחילתה של דרך לכניעה ולהרס.
"פשוט נמאס. פתאום שמתי
לב שכל הזמן אני צריך לשים לב
לכל אות ולכל משפט. כשאנחנו
מדברים כאן בחדר זה נראה
נחמד, מעניין. אבל פתאום
תפסתי שכל מה שאתה מציע לי
זה פשוט להיות מכונה מתוכנתת
כזאת, שאסור לה לחשוב ולהרגיש. כל הזמן אני
צריך להיות צמוד למשימה. אני רוצה להיות גם
בן אדם. אני לא מתוכנת, ואני לא מתכונן לעשות
את כל הדברים שאתה מנסה לשכנע אותי. תעזוב,
יש לי חיים משלי, אני גמרתי להיות מכונה, זה
לא בשבילי".
¨˙ÂÚÓ˘Ó ‰Â· ·ˆ‰ „ˆÈÎ
ø˙ÂÈÂˆÓ È‰Ó
כדי ללמד עיקרון התנהגות שכדאי לאמץ או
לפסול אותו, כדאי לפעמים להתרחק מהמציאות
הקרובה ולהשתמש בדוגמאות ממקורות רחוקים.
הסיפור המוכר על התחרות בין הצב והארנבת
הוא סיפור שאפשר לספרו בכמה הקשרים חשו
–
בים. בדרך כלל תשומת הלב נתונה לארנבת
זחוחת הדעת, אבל לא תמיד אנחנו שמים לב
לצב. בדוגמה הבאה יש לקח שיכול להרגיע את
כל מי שבעיניו התחרות או המבחן בכיתה, הדומה
בהרבה מובנים לסוג של תחרות, הוא תמיד סיבה
ללחץ ולמיאוס שמשפיעים את השפעתם ההרס
–
נית. הצב במקרה הזה יכול ללמד אותנו משהו על
מתן משמעות נפלאה שצצה דווקא במצב קשה,
ומשהו על נקודת מבט לא כל כך נפוצה על
מהותה של מצוינות.
המורה: בוא ונחזור לרגע אל הצב. אני אגיד לך
איך אני רואה אותו: הצב פוסע את פסיעותיו
בצורה מדודה ומחושבת. כשהוא רואה את הארנ
–
בת מתרחקת במהירות, אני מבחין באיזה סוג של
חיוך על שפתותיו החשוקות. אולי זה הרגע האח
–
רון שהוא בכלל מסתכל עליה, היא לא מעניינת
אותו, הוא עסוק כולו רק במחשבות שמטרתן
להתאים את מהירות הליכתו לקצב נשימותיו
הכבדות. זה רגע מופלא שבו הוא מזכיר לעצמו
שוב ושוב, שהוא בכלל לא מתחרה עם הארנבת.
הוא יודע שהוא עלול להפסיד, אבל הוא גם יודע
שהפסד כזה יחשל אותו וגם ילמד אותו משהו
חשוב. הוא מבין שגם אם יפסיד בתחרות הוא
ניצח, מפני שלדעתו אפילו אם ינצח את הארנבת,
הניצחון שניצח את עצמו הוא גדול יותר.
"מה מופלא ברגע שהארנבת הפסיקה לעניין
אותו?"
תגיד יובל, האם גם אתה יכול להסכים שניצחון
הוא בראש ובראשונה ניצחונו של האדם על חול
–
שותיו ועל חששותיו, ורק הרבה אחר כך, מתחיל
להיות חשוב המקום בטבלה? אני רואה שאתה
מתקשה לענות, זו באמת שאלה קשה. אל תמהר
להסיק מסקנות, אבל אם לאחר מחשבה תגיע
למסקנה שהניצחון הגדול של האדם הוא זה
שמופנה פנימה, האם תהיה מסוגל לעמוד בלחץ
הגדול של רוב האנשים, שחושבים שניצחון הוא
אך ורק ניצחון על זולתם?
79
˘Â˘ÁÈ ‡Ï Ì„‡ ÏÎ ¯˘‡Î
ȇ¢ ˘˘Á ‡ÏÏ ¯ÓÂÏ ¨Ï˘ÎȉÏ
ÂÏÂÎ ‰È‰ ‡Ï ̇‰ ¨¢Ú„ÂÈ ‡Ï
ø¯˙ÂÈ ÌÈÓÎÁ