פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

78 / 122

למצוא את הטעם לחייו במנוחה ובמרגוע
מתמשכים. זהו סוג של "חלום" נפוץ מאוד
הגורם הרבה פעמים לאיבוד מוטיבציה ולהתנה –
לות במעגלים מייגעים. האם המנוחה היא המצב
הנכון לאדם? לפעמים הצגת השאלה בלי לצפות
לתשובה מיידית יכולה להוליד משמעות חדשה.
על כך הדיאלוג הבא:
תגיד יובל, אילו הייתי שואל אותך מה לדעתך
עושים אלה שנמצאים בגן עדן, מה היית אומר?
"אתה עכשיו אפילו לא על התקרה. מאיפה
אתה מביא את השאלה הזאת? אני מבין שאין לי
ברירה?... בטוח? טוב, אני אגיד לך: הם בטח
עושים חיים, מסיבות וסרטים. מה אתה בכלל
רוצה שאני אגיד?"
תכף תבין. בספר בראשית, בפרק ב', כתוב
ים,ִהֹלֱה א ָהוְח יַּקִּיַפסוק שצד את תשומת לבי: "ו
ן". אני עוצר לרגע ֶדֵן-עַג ְ ב ּהו ֵחִּנַּיַם; וָדָאָת-ה ֶא
ומנסה לחשוב מה צפוי לאדם במקום הנפלא
הזה. אם כותב ספר "בראשית" היה הולך בכיוון
שאתה בטח תציע, נראה לי שהפסוק היה יכול
ת-ֶים, אִהֹלֱה אָהוְח י ַּקִּיַלהיראות בערך כך: "ו
ן,... לגרד את הבטן" אוֶדֵן-עַגְ ב ּהו ֵחִּנַּיַם; וָדָא ָה
משהו כזה. אבל כותב ספר "בראשית" בחר
בסיום אחר לגמרי. הפסוק שהפתיע אותי מאוד
ּהוֵח ִּנַּיַם; וָדָאָת-הֶים, אִהֹלֱה אָהוְח יַּק ִּיַאומר כך: "ו
".ּהָרְמָשְל ּ וּה ָדְבָעְן, ל ֶדֵן-עַגְב
"לא בדיוק הבנתי, מה בדיוק הפתיע אותך?"
תקרא שוב. תגיד, לא היית מצפה שבגן עדן
תהיה המנוחה המוחלטת והנפלאה? אילו אתה
היית ממציא את המקום שהוא הטוב ביותר, היית
מוסיף ואומר שתפקיד הנופשים להשתתף בעבו –
דות האחזקה ולשמור על הגן? הפסוק הזה לא רק
שהפתיע אותי, אלא גם גרם לי להתרגשות לא
מועטה. אני מרגיש שמי שכתב אותו לא מנסה
להוליך אותי שולל בהבטחות שווא. הוא לא מציע
לי שום "לוסי" בשום "רקיע של יהלומים". הוא
אומר לי אמת פשוטה, שאת עומק משמעותה אני
ממשיך ללמוד מיום ליום. אמירתו ברורה: "אל
תחיה באשליות על מנוחה נצחית. אם תרצה
לבחור בחיים נכונים וטובים, עיקר תפקידך הוא
לעבוד ולשמור על גן ובעצם, כפי שאני רואה את
זה, לשמור על חייך".
ÌÂÒÁÏ ˙ÂÏÂÏÚ˘ ˙Â˜ÂˆÓ ˘ÂÏ˘
˙ÂÚÓ˘Ó Ô˙Ó Ï˘ ˙¯˘Ù‡
1. אולי אני פשוט לא אינטליגנטי?
מה אפשר לענות למי שבעקבות כישלונות
מתמשכים צץ אצלו החשש שאולי הוא פשוט
אינו מוכשר? האם במצב נפשי כזה הוא יכול
בכלל למצוא משמעות למאמציו? זו אחת השא –
לות הקשות והנפוצות שהתשובה לה דורשת רגי –
שות, יצירתיות וזמן רב. הסבר על המשמעות
המרגיעה העולה מהפסוק מאיוב, האומרת שהדרך
אל החוכמה ואל הבינה פתוחה בפני כל אדם,
יכול לסייע במצב שכזה, אבל בדרך כלל הוא לא
יספיק. תגובתו קצרת הרוח של יובל בקטע הבא
מבליטה את החשש מהסוג הזה.
...מספיק שאומרים שמי שמוציא ציונים טובים
הוא חכם. ואני לא מצליח...
זה ברור שמי שמוציא ציונים טובים, הוא לא
טיפש. אבל למה אתה חושב שאם נכשלת, אז
אתה לא חכם?
אז מה צריך לחשוב מי שנכשל? בטח תגיד לו
שהוא גאון, ותתחיל לספר לו את הסיפור המטומ –
טם על אינשטיין שגם הוא נכשל בבית הספר?
2. בבלופים שאתם מוכרים ממש. שום אין
המורים וההורים המודאגים מנסים לתת תחושה
של התקדמות בכל מיני דרכים, אחת מהן היא
מתן שבחים. לפעמים זה נכון ומסייע, אבל לפע –
מים שבחים מוגזמים נתפסים כפיתוי שאין בו
ממש. במצבים מעין אלו התלמיד מרגיש שאין
יותר טעם לחפש משמעות ותקווה בדברי המבוג –
רים. במקרים קשים הוא עלול להציב מחסום
בלתי עביר במטרה לנתק עצמו דווקא ממקורות
אוהבים שרוצים לתמוך בו.
בדוגמה הבאה ניתן לראות את השפעתו של
החשד וחוסר האמון. די בכך שלתלמיד רק יהיה
נדמה שהוא חש בפיתוי המתקרב, כדי שיחסום
את עצמו ויגיב בחריפות אפילו על שבח, שבעצם
כלל לא היה...
„ÁÙ‰˘ ‡ˆÂÓ Ò˯˜ÂÒ
Ì‚ ¯‡˘‰ ÔÈ· ‡Â‰ ˜˙˘Ó‰
¯Á· ‡Â‰Â ¨‰¯ÈÁ· Ï˘ ÔÈÈÚ
¯˘Ù‡ ¨‰˘ÚÓÏ Æ„ÁÙÏ ‡Ï
¨‰Ú„ȉ Âί„·˘ ¯ÓÂÏ
˙Âχ˘ Ï‡Â˘ ˜¯ Ò˯˜ÂÒ
78